נחתנו באתונה וזכינו לליווי עם כיסא גלגלים מהמטוס, דרך ביקורת הדרכונים (שאותה זוכים לעשות ללא תור ובאשנב של בעלי אזרחות אירופאית, כולל מי שאין לו כזו), איסוף המזוודות, אשנב חברת השכרת הרכב (שוב, ללא תור) ואז החוצה לאיזור שבו מקבלים את הרכב (למרות שלפי המלווה שלנו, חברת ההשכרה אמורה היתה לדאוג לליווי כזה בעצמה).
כשיצאנו משדה התעופה ניסיתי לנווט עם וייז וגיליתי שהכל רשום ביוונית. מכיוון שאני לא קוראת אותיות יווניות (מעבר לאלפא, ביתא וגמא) ניסיתי מיד את גוגל מפס, והוא אכן הרבה יותר נוח
התכנון היה לנסוע למלון באפידברוס דרך תעלת
קורינטוס. לשם כך עלינו על כביש האגרה מס. 8 (כ- 5 יורו). אפשר לשלם במזומן או
באשראי. העמדות לאלה שאין להם מנוי לכביש הן במסלולים הימניים.
רק שילמנו – ומיד נזכרו יושבי הרכב שצריך שירותים
ורצוי קנות גם בקבוקי מים. איזורי התרעננות – אין יותר מדי, וצריך לשים לב מתי
מתקרבים אליהם. אני מודה שלא הצלחתי להבין את השיטה, כך שקשה לי לתת טיפ בעניין.
לבסוף הצלחנו להיכנס לאחד מהם: רכבים פרטיים צריכים
להיצמד לשמאל (החלק הימני מיועד לרכב כבד). יש מן מבנה של מסעדות – אותו פספסנו
(ואין דרך חזרה, הכל חד סיטרי) – ובהמשך תחנת דלק עם חנות נוחות. שם מצאנו גם שירותים
וגם מים. השירותים הנגישים היו נעולים, אך השירותים הרגילים היו מספיק טובים
עבורנו. בשירותי הנשים לא היה אור, אז נכנסתי לשירותי הגברים (וטוב שלא היה
"קהל" מסביב).
. בקורינטוס ירדנו מהכביש המהיר. הכוונה היתה להגיע לקפה של הגשר של איסטמיה (Isthmia Bridge Cafe).
אבל כשהגענו לגשר הסתבר שהוא חסום למעבר כלי רכב. בצד שממנו הגענו יש מסעדה אחרת - פראנה
(Perana)
הצצנו עליה מתוך הרכב והחלטנו להתעקש על בית הקפה
השני. כדי להגיע אליו כיוונתי את גוגל מפס ל-
ומשם נווטנו שוב לבית הקפה. מצאנו חניה סמוכה
בקלות.
המקום נמצא ממש על התעלה של קורינטוס, והוא נחמד ונגיש, כולל השירותים (ייתכן שיש מדרגה או שתיים. השירותים הנגישים נעולים גם שם ). כדי לשבת קרוב לגדה צריך לרדת כמה מדרגות. אנחנו נשארנו בחלק העליון - וגם משם יש תצפית לא רעה. הגדה ממול נראית די מוזנחת. אבל הישיבה נעימה בצל העצים, ויצא לנו לראות ספינת תיירים שבדיוק עברה בתעלה.
כעבור חמישה ימים, בדרך חזרה מאפידברוס, עצרנו בגשר הישן, ושם הנוף מרשים יותר. בנוסף הבנתי בדיעבד שיש נקודת צפית ממנה רואים ממש איך אניות נכנסות לתעלה, אבל עד עכשיו אני לא בטוחה היכן היא ובאיזו תדירות זה קורה.
בכל
מקרה, בקפה של גשר איסטמיה היו לא מעט ישראלים: זוג, חבורה של צעירים , ומשפחה מורחבת
של שלושה דורות, כולל תינוק
שני מלצרים ניסו לשרת את כולם, המקום לא היה עמוס אבל גם לא ריק, כך שהשירות היה איטי. האוכל היה חביב (פיצה, סלט, מיקס בשרים) האחרים התלהבו יותר ממני, אבל הסכימו שבסך הכל מדובר במקום די תיירותי..
עד קורינטוס – אבי נהג. משם אני החלפתי אותו בלי לדעת מה מחכה לנו בהמשך הדרך למלון: די מהר הכביש הופך למפותל ומאתגר, נמתך לאורך מצוקים ודורש עירנות וזהירות, אבל עמדתי במשימה בכבוד.
הגענו למלון בשעות אחר הצהריים המוקדמות. התמקמנו
ונחנו. כולנו היינו עייפים מלילה קצר שהסתיים בנסיעה מוקדמת לנמל התעופה. הזמנו
אוכל ממסעדת הסטורק הסמוכה ואני והבכור הלכנו להביא אותו לחדר. וכך הסתיים היום
הראשון שלנו ביוון – הלכנו לישון מוקדם, מרוצים ומצפים להמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה