איך יצאנו לדרך
ליוון יצאנו בהרכב משפחתי, עם הבכור שבדיוק השתחרר
מהצבא וחגג 22, והבן הצעיר בן ה-16.5, תלמיד כיתה י"א. זו נראתה הזדמנות טובה
– שלא בטוח כמה פעמים עוד תחזור על עצמה – לחוות טיול ביחד. עם זאת, הסתבר שמדובר
בעניין לוגיסטי מורכב, בעיקר בגלל הצורך בתיאום בין לוחות הזמנים של הבנים. לבסוף
התבייתנו על חול המועד סוכות שחל באמצע אוקטובר. לאור העובדה שמדובר בסתיו ומזג
האוויר באירופה הולך ומתקרר, חיפשנו יעד שבו הטמפרטורות עדיין נעימות – וכך הגענו לאיזור
אתונה. יעד קרוב, נוח יחסית להתניידות, ובעיקר כזה שמתאים לנו.
מכיוון שאנחנו מעדיפים נופים ומקומות פחות עמוסים בתיירים, החלטנו להתמקד בפלופונס – איזור הררי וכפרי – ובחרנו בחלק המזרחי שלו, הקרוב יותר לאתונה, כדי להימנע מנסיעות ארוכות ומתישות. לטיול הכוכב, התמקמנו באיזור אפידברוס (Epidavros) למשך חמישה לילות, ומשם יצאנו מדי יום ליעד אחר:
פורטו חלי (Porto Cheli) - פחות משעה נסיעה
נאפפליו (Nafplion) - כ-40 דקות נסיעה
האמפיתאטרון של אפידברוס (Ancient Theatre at the Asklepieion of Epidaurus) - כ-25 דקות נסיעה
נגישות והתנהלות בשטח
ביוון,
"נגיש" עלול להיות נגיש בחלקו – ולעיתים אף לכלול מדרגות, לא תמיד
סימפטיות: המדרגות עשויות להיות גבוהות, ללא מעקה ולא אחידות. שירותי נכים יש בדרך
כלל, אבל הרבה פעמים הם נעולים. אנחנו לא טרחנו לברר איפה הג'ינג'י עם המפתח,
וברוב המקומות הצלחנו להסתדר עם השירותים הרגילים.
כדי להתנייד בנוחות, שכרנו רכב מיורופקאר – אאודי קיו 3 בעלות של 2,000 ש"ח לשבוע. דלק עלה לנו כ-120 יורו.
את הניווט כולו עשינו באמצעות גוגל מפס. מראש ערכתי חקירות בעזרתו, השתמשתי באופציה של מראה הרחוב כדי לבחון נקודות שונות וסימנתי מוקדי עניין ומסעדות. במהלך הטיול היה נוח להיעזר בו כדי למצוא מסעדות, סופרמרקטים ותחנות דלק קרובים, בכל מקום שאליו הגענו.
פולופונס - אפידברוס
נהיגה וכבישים
האיזור מתאפיין בנופים מדהימים. זאת בזכות הטופוגרפיה ההררית, עם תצפיות מהגובה. אבל עם היופי מגיע גם האתגר: הכבישים צרים ומתפתלים לאורך צוקים, לרוב ללא מעקה. מדובר בדרכים עם מסלול אחד לכל כיוון, שוב - ללא מעקה הפרדה. לאור זאת, אין פלא שלא מעט מקדשי מעט מפוזרים בשולי הדרך. אפשר להבחין בהם בכל מקום (והאמת שראינו כאלה גם באוטוסטרדה הקרובה לאתונה).
המהירות המותרת היא 50 קמ"ש והתנועה לרוב דלילה, כך שאפשר לשכוח מפקקים, אלא אם כן יתרע מזלכם להיתקע מאחורי רכב כבד. אז, עד שנמצא מקום בטוח לעקיפה, עלולה להשתרך מאחוריו שיירה של מכוניות. בכל הימים בפולופונס נתקלנו בשני רמזורים – שניהם בנאפפיליו. בכלל, ככל שמתקרבים לנאפפליו, הכבישים משתפרים והטופוגרפיה הרבה פחות הררית. באיזור אפידברוס הכבישים אינם מוארים בתאורת לילה – נקודה שכדאי לקחת בחשבון.
הנהגים היוונים אדיבים וסבלניים. למרות
שהמקומיים נוסעים הרבה מעל למהירות המותרת ואני נסעתי כחוק (ואף פחות) – אף אחד לא
צפר, אלא רק כשהזהירו, בעת עקיפה, רכב שעלול להגיח מעבר לעיקול, בכיוון המגדי.
מעל לכל - שרר שקט. שקט ודממה שקשה להסביר. ואולי זו פשוט השלווה שירדה עלי במהלך החופשה לנוכח החוויות והנופים.
מקדש-מעט אופייני
מקדש-מעט עצום מימדים. גם אותו פגשנו באחת הדרכים
אוכל והרגלים מקומיים
בבתי הקפה והמסעדות, ארוחות הבוקר מתמקדות בעיקר
בביצים, לחמים, גבינות ופחמימות שונות. הירקות, אם ישנם, מופיעים במנות קטנות של
עגבניות ומלפפונים – אלא אם מזמינים סלט בנפרד. בצהריים, רוב המנות מגיעות עם
תוספת כפולה של צ’יפס ואורז. לפעמים, אפילו כשהתפריט מבטיח "תפוחי אדמה
אפויים", בצלחת ממתין שוב - הצ’יפס. אני, כאכלנית בררנית, נצמדתי לסופלקי
(שיפודי עוף), והאמת שנהניתי ממנו. מה שכן, בצהריים לוקח למנות זמן להגיע – בערך חצי
שעה. ממש כאילו הלכו לתפוס את התרנגולת ולקטוף את תפוחי האדמה במיוחד עבורינו.
ואם כבר מדברים על הרגלים יווניים שדורשים
הסתגלות – הנה טיפ קטן למטיילים בפלופונז: בשירותים אסור לזרוק את נייר הטואלט
לאסלה אלא רק לפח המיועד לכך. זה אולי נשמע פשוט, אבל למי שלא רגיל – זו משימה
לא קלה (מניסיון!). אולי שווה להתחיל להתאמן מראש, כבר מהבית ... ועוד טיפ:
לשירותים כדאי ללכת בזוגות, כי ברבים מהמקומות – אפילו בפארקים ציבוריים ליד אתונה
– אין לדלתות מנעולים, אולי כי ביוון הכל נשאר במשפחה ...
