על מסוקי הסופר פרלון, ביקור במוזיאון חיל האוויר ואבא שלי - חלק II

לחלק I
בכניסה למוזיאון ביקש אבא לרכוש ארבעה כרטיסים:
"מבוגר אחד" ביקש, גורם לי לתהות האם יקנה לי, כמו לשני בני, כרטיס ילדים ...
"שני ילדים" המשיך ... אז רגע, מה איתי?!
"ופנסיונר" אהה. אז המבוגר האחראי הוא אני, והוא – פנסיונר! זה עדיין לא לגמרי מסתדר לי, שאבא שלי, בן השישים ושמונה הוא 'קשיש', והרי יש לו נפש של ילד, והוא ידוע בכינויו – אפילו בפיותיהם של ארבעת ילדיו – 'פיטר פן'. אבל אף אחד לא באמת יכול להחליט שלא לגדול לעולם. בסוף כולנו מתבגרים ומזדקנים, ומהצד השני יש בזה גם יופי – כיף לי לצפות בפיטר פן שלנו מתרווח על מושבו, נשען בנוחות ומביט לאחור בגאווה וסיפוק.
"בואו נברר מתי מתחילה ההדרכה!" הצהיר כשנכנסנו פנימה. אני תהיתי בקול אם באמת יש צורך בכך, הרי את המדריך הטוב ביותר, מבחינתינו, הבאנו איתנו מהבית. אבל אבא התעקש. עד שיתחיל הסיור המודרך, העסקתי את הבנים בהתרשמות ממטוס הכפיר שבכניסה ("זוכר ט. שראינו אותו בניו יורק, באינטרפיד?" ברור שהוא זוכר!). ומשם המשכנו לאורך השדרה הצדדית שמציגה חלקי מטוסים שונים ופצצות - חלקם ישראליים ואחרים שלל אוייב. בנוסף, מוצגים שם גם סמלי בסיסי חיל האוויר שפונו מסיני אחרי חתימת הסכם השלום עם מצריים - סמל בסיס נואבה והסמל של רפידים.

סמל בסיס חיל האוויר ברפידים

אני הייתי בסיני פעם אחת ויחידה בחיי. הייתי בת שמונה או תשע. אבא כבר שירת בתפקיד מטה (אחרי שעבר קורס טיס במסלול של מכונני אוויר ושירת בתפקיד; ובטרם יעבור הסבה מקצועית בקורס בממר"מ לתיכנות), ובבית כבר היינו ארבעה ילדים. לשם "השלמת הכנסה" - כלומר תוספת למשכורת הקבע - נהג אבא לטוס פעם עד פעמיים בשבוע, כמהנדס טיסה של מטוס הבואינג 707. ואני פיתחתי פחד מפני הטיסות האלה. הייתי מתקשה להרדם באותם ערבים, שוכבת במיטה ומצפה לשמוע את אבא חוזר הביתה שוב, גם הפעם בשלום. הוא היה נכנס קרוב לשעת חצות ומוצא אותי, לעיתים, כשהעייפות לא הצליחה להכריע קודם, שוכבת בעיניים פקוחות, לב הולם, נכונה לחבק ולנשק אותו בשמחת ההקלה - ילדה-פולניה (מבית טוב).
אבא תמיד היה בעד להסתכל לפחד בלבן של העיניים ולהתגבר עליו. ברוח זו החליט שאם יקח אותי איתו לטיסה, ואראה במה מדובר, הפחד ירגע. וכך ביום חמישי אחד התייצבתי ביחד איתו בשדה התעופה בלוד. בתא הטייס התיישבו שני טייסים ואבא הסתדר במקומו מאחוריהם, מול לוח מכשירים ענק וצפוף. על שני הכיסאות הנוספים שבתא, ישבתי אני, והסטג'ר של אבא, שהתנדב לתת לי להחזיק את ידו בזמן ההמראה ולא שיער לעצמו שהוא מסתכן בלסיים עם יד שבורה ... כמעט. טסנו לרפידים. אני זוכרת את האכזבה מהמספר הקטן של החיילים שעלו על המטוס הענק בלוד. רוב המושבים נותרו ריקים, ואבא אמר שאם ברפידים לא תעלה קבוצה גדולה בהרבה בדרכה למרכז אז כל הטיסה היא סתם בזבוז של זמן וכסף. אני מתארת לעצמי שברפידים עלו קצת יותר נוסעים. בכל זאת, זה היה יום חמישי, ובטח רבים השתחררו לחופשת סוף שבוע. בין הנחיתה להמראה החוזרת, הספקנו לאכול ארוחת ערב בחדר האוכל הצה"לי. וכשנחתנו שוב בלוד הסתבר שהטיסה השניה לאותו הערב בוטלה וכך חזרנו הביתה הרבה לפני חצות. וזו היתה הטיסה הראשונה בחיי. את הפחד היא לא הרגיעה, אבל זיכרון הילדות נחקק עמוק וחזק. לגלות שבמוזיאון חיל האוויר, בקצה אותה שדרה שבכניסה, בהמשך לסמל בסיס רפדים, ניצב מטוס הבואינג בכבודו ובעצמו (הוא זה אשר בתוכו "מוקרנים סרטי מורשת") היתה עוד חתיכת נוסטלגיה!

הבואינג 707 (ראם) של חיל האוויר ומהנדס טיסה (או מכונן טיסה ...) בפעולה

ואז צלצל הסלולרי, מחזיר אותי להווה. "איפה אתם?!" תהה אבא שלי "הסיור תכף מתחיל!" עזבנו את הבואינג מאחור (עוד נחזור אליו אחר כך) וחזרנו את כל אורכה של השדרה, מגלים שגם לאורך הצד הנגדי שלה יש מוצגים מעניינים, גם אם מאותו הסוג, וליד הכפיר פגשנו את המדריכה שלנו - חיילת חובה, שמהר מאד גילינו שהיא בת ממשיכה לאיש חיל אוויר, כמו רוב רובם של אנשי צוות המוזיאון, כפי הנראה. אנחנו מצידינו חשפנו את הקשר שלנו לחיל האוויר ואת העניין המיוחד שיש לנו במסוק הסופר פרלון. "כבר נגיע אליו!" הבטיחה, והתחילה הדרכה מסודרת - אחת על ארבעה, כי השעה היתה עדיין מוקדמת, יחסית, והמוזיאון די נטוש - קודם כל קיבלנו הסבר על המטוסים הראשונים ששירתו את חיל האוויר המתהווה במלחמת העצמאות - המסרשמיט והספיטפייר. המדריכה שלנו עתידה להפגין ידע רב עד לכדי פרטי פרטים גם בהמשך, בת שיח כמעט שווה לאבא שלי, שבכל זאת ידע להוסיף אי אילו פרטים כשהגענו למטוסים ששירתו את החיל במחצית השניה של שנות השישים ובמהלך שנות השבעים.
"מה זו המכונית הזו ומה היא עושה כאן, בין כל המטוסים?" תהו הבנים למראה מכונית החונה בתצוגה ...
המשך ...

והרשומה המומלצת היא רשומתו של motior הממשיך בסידרת ה"איך לעשות מה" שלו עם "איך לקום בבוקר".

מי הם "מפעילי המפלצות"? הכירו את מכונני הטיסה