‏הצגת רשומות עם תוויות הבלוגיה של תפוז. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הבלוגיה של תפוז. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 2 ביוני 2016

בית חדש לבלוג


מסתבר שאני אדם שלא ממש אוהב שינויים, אחרת קשה להסביר את העובדה שאני עובדת באותו מקום מאז השלמתי את התואר הראשון וגרה באותו הבית שרכשנו לפני חמש עשרה שנה ... וכמובן שיש לי בן זוג ששונא שינויים אפילו יותר ממני (למרות שדי קשה להאמין שזה בכלל אפשרי) וכך אנחנו ממשיכים בזוגיות יציבה וחסרת שינויים גדולים מדי, ואפילו השיפוצון בבית נדחה עד אין קץ ...

מאידך, אני זוכרת את עצמי, אי שם בתחילתו של חורף 2011, יושבת בסלון ביתה של אחותי בפאריז בתום יום של שוטטות והנאה, וממהרת להתחבר ולהתעדכן בנעשה בבלוגיה התפוזית כמו מכורה כבדה אמיתית. והימים ימי אחד ה"שידרוגים" מני רבים, ואנשים תולשים שערות ראשם ומקטרים ותוהים לאן נוליך את הבושה, או יותר נכון לאן יעביר איש-איש-ואישה את בלוגם לפלטפורמה אחרת, אמינה וידידותית יותר. הבלוג שלי היה אז בן מצית מגילו כיום, ואני לא יכולתי בכלל להעלות על הדעת שאנטוש את תפוז לטובת מקום אחר, כי מי בכלל יקרא אותי ואיזה חשיפה תהיה לי - כלום, נאדה, יהיה לי בלוג נידח בקצה היקום בלי כניסות בכלל, אז כל חשיפה בתפוז ולו המינימלית ביותר -עדיפה. ועוד זכור לי שעופר D היקר המליץ להתחיל לגבות את הרשומות, וזו נראתה לי מלאכה שיזיפית ביותר למרות הטיפים שהוא ואחרים ניסו להציע. הרגשתי שהמשימה הזו גדולה עלי בכמה וכמה מספרים, ובכלל לא הייתי בטוחה שלכל מה שכתבתי לאורך השנים יהיה ערך ברגע שאעתיק את הפוסטים למקום אחר, ורק שמחתי שחלק מהרשומות שמורות גם במחשבים בבית, ככה שמשהו ישאר בכל מקרה, יש לקוות.

אז כשכולם קיטרו - אני שתקתי. הייתי די אדישה לכל הטלטלות בתפוז, והפתעתי בכך את עצמי - כי אני אמנם שונאת שינויים אבל גם פרפקציוניסטית לא קטנה ... עדיין חשבתי שצריך לומר תודה על הפלטפורמה החינמית שאיפשרה התהוות של קהילייה של אנשים כותבים ויוצרים וחושבים ומתחברים ולא היו לי טענות יותר מדי גדולות וגם לא תקוות.

חמש שנים וקצת אחר כך ... נראה שבבת אחת, באופן ששוב הפתיע אותי עצמי (אבל הרבה יותר!), השידרוג האחרון פשוט שבר אותי, כמו הקש האחרון. הבלוג שלי נראה רע, וממש לא דומה למה שעיצבתי אותו להיות במהלך עשור כמעט, והניסיונות לשקם את המראה הכללי לא ממש צלחו. הרגשתי שאני הולכת מכות עם העורך החדש התורן וכמו בכל הפעמים האחרות מתגעגעת לקודמו, שבתורו הלך איתי מכות גם הוא! ואז הבנתי שאם כבר להשקיע זמן ומאמץ - אז במקום חדש! וחזרתי והצצתי שוב לראות לאן בדיוק עופר עבר ... וניסיתי לפתוח בלוג משלי ב Blogger, רק מתוך סקרנות לגלות איך זה יראה ובו ברגע גיליתי עולם חדש שלא הכרתי, ממש הצצתי ונפגעתי! העובדה שעופר הצליח לא רק להעתיק את הרשומות שלו אלא גם לתארך אותן כך שיתפרסמו בבית החדש עם תאריך הפירסום המקורי, עשתה עבורי הרבה מההבדל. זה נראה לי ממש כמו קסם, שלא לומר נס, ודי מהר ובקלות גיליתי איך הדבר נעשה: ב- Bloger אפשר לתארך כל רשומה באופן ידני לכל תאריך שהוא! אני מתארת לעצמי שהמטרה היתה לאפשר קביעת פרסום מראש לתאריך עתידי, בלי שבעל הבלוג יהיה חייב להכנס לבלוג וללחוץ על 'פרסם', אבל זה עובד גם לאחור, כך שאם אני מעתיקה רשומה משנת 2007, לדוגמא, היא תוצג כאילו התפרסמה אז. נדמה לי שזה היה הגילוי המרעיש הזה שהכריע סופית, ובספונטניות שאינה אופיינית לי נפלה ההחלטה - אני מעבירה את הבלוג שלי דירה! 

והאמת היא שתהליך העתקת הרשומות הרבה יותר קל ממה שחשבתי ... תפוז בסך הכל משתף פעולה עם ה'העתק הדבק', בדרך אני משקמת רשומות ישנות שהתמונות שלהן כבר לא מוצגות, ורואה איך הבית החדש הולך וצובר נפח בהדרגה. יש עוד לא מעט עבודה לעשות עד שאהיה מרוצה מהתוצאה ועוד הרבה-הרבה רשומות להעתיק, למרות שיחסית לבלוגרים אחרים מספרן די צנוע - פחות ממאתיים. אבל בינתיים כבר התאהבתי במראה הנקי ובפלטפורמה האמינה בהרבה, והתהליך של מעבר על הרשומות הישנות לא רק שאינו מענה אותי, הוא ממש מהנה ומניע אותי לחזור לכתוב אחרי תקופה מאד מאד ארוכה, כך שאפילו אני - זו שתמיד נצמדת לישן והמוכר - חייבת להודות שהתחדשות ומעברים זה גם כיף וגם מפרה עד מאד!

blog

יום שלישי, 16 בדצמבר 2014

"פרפרים" - סיפור לחנוכה

בדצמבר 2007, בדיוק לפני שבע שנים, פרסמתי כאן, לראשונה, את הסיפור "פרפרים". ט. היה אז בן שלוש, ש. היה לכל היותר בתכנון ... מאז עברו הרבה מים בנהרות, המוני רשומות נכתבו, בלוגרים חדשים הצטרפו ואחרים נטשו או התגלגלו למקומות אחרים (האם יש מי שהכיר וזוכר, מלבדי, את החתולה בסנדלים, מטוב-ועד-רע, פסיפלורה מלוחה ופאריז במאי? את הר הקסמים, דקה לארבעים ואת סוקי בוודאי יש שזוכרים ...). אתמול הייתי בחגיגת חנוכה בגן של ש. האחרונה שלי בתור אמא לילד בגן. אולי זה מה שגרם לי להזכר בסיפור שכתבתי כשעוד דמיינתי איך זה יהיה להיות אמא, ואיך ארגיש כשאלווה את יוצא חלצי למסיבה בגן. המציאות, ממרומי גיל ארבעים פלוס (פלוס), שונה מהדמיון של בת השלושים וקצת שהייתי. ועדיין, הסיפור, כבודו במקומו מונח, ומי מקוראי שהצטרף בשבע השנים האחרונות ולא יצא לו לקרוא - אולי ישמח לעשות זאת עכשיו, ואני מקווה שיהנה ואולי אפילו יגיב ...

הסיפור, כאמור, נמצא כאן.

יום שבת, 5 באפריל 2008

מי הזיז את "שער הבלוגיה" שלי?

נראה שכבר נכתב הכל על השינוי שהתחולל בשער הבלוגיה, המבורך עבור חלק ועבור אחרים קצת פחות, ובכל זאת אפרוש גם אני את הגרוש וחצי שלי, בעיקר כמי שעוסקת בתחום התוכנה לפרנסתה. אבל אתחיל בקביעה הבנאלית ששינוי - כל שינוי - נדון לעורר התנגדות לפחות אצל חלק מהאנשים, ולפחות בתור התחלה. באופן אישי קשה לי להתרגל לפורמטים חדשים, כי אין מה לעשות, לכלבים זקנים קשה-קשה-קשה ללמוד טריקים חדשים. לפחות מעודדת הידיעה שגם לצעירים ממני בהרבה זה לא תמיד קל. לא אכביר במילים על הגורמים שהביאו להחלטה לשנות את שער הבלוגיה באופן דרמטי כל כך, אבל אני בטוחה שלגישה החדשה יש יתרונות וחסרונות ממש כמו לזו הישנה. השאלה מי מהן עדיפה היא שאלה פילוסופית, תלויית-נשאל, האינטרסים שלו, ופילוספיית החיים (הוירטואלים) בה הוא מחזיק. דבר אחד בטוח: המעבר לשער החדש מחייב כל בלוגר חפץ רייטינג לערוך הערכה מחודשת אודות אסטרטגיות הפירסום והקידום העצמי שלו: מאד יתכן שמה שנשא פרי עד השבוע שעבר, כבר לא יעבוד מכאן ואילך.

מעבר לכך, הבטחתי לשתף בנקודת מבטי, כמי שעוסקת בעצמי בפיתוח תוכנה. אתחיל ואומר שמדובר בעבודה שזיפית, שלעיתים קרובות מתגלה ככפויית טובה. לכן, אני סלחנית כלפי "באגים" שגורמים למערכת לתפקד בצורה שגויה ובלתי רצויה. בעודי מודעת לצרות שתקלות אלה גורמות למשתמשים, אני מכירה על בשרי את הצד השני, של הרדיפה האין סופית אחר תיקון שגיאות, שגורם בעצמו לשגיאות חדשות ומקלקל את מה שכבר עבד באופן תקין. אני פחות סלחנית כלפי תפקוד לקוי של מערכת שגורם למשתמש לאבד חלק מעבודתו באופן בלתי הפיך. הדוגמאות הבאות אינן בשום אופן חלק מחוויית השימוש בתפוז: רשומות שהולכות לפתע לאבוד אחרי שכבר נשמרו בהצלחה, רשימת בלוגים מועדפים שנעלמת ללא שוב ואין כל דרך לשחזר אותה וכו`. הבעיה שהיתה בשליחת הודעות לתיבות מסרים עם הופעת רשומה חדשה בבלוג היא גבולית בהבט הזה: היא גרמה אי נוחות רבה בקרב הכותבים שהתבאסו כשהמנויים שלהם לא קיבלו עדכון מיידי על הפירסום, ועם זאת המנויים יכלו להגיע אל הרשומות החדשות בסופו של דבר, הכותב יכל לשלוח עדכונים לתיבות המסרים בעצמו (אם כי הוא לאו דווקא מודע לכל המנויים שמקבלים עדכון לתיבות המסרים, וחבל. אני תוהה האם תפוז מונע את האינפורמציה הזו מאיתנו בכוונה תחילה או שזה נעשה מחוסר תשומת לב?). בנוסף, אם תפוז היו רוצים, תמיד יכלו לשלוח הודעות לכל המנויים עבור רשומות שהתפרסמו החל מתאריך מסויים - יש להם את כל המידע הדרוש כדי לעשות זאת, ולכן שום דבר לא באמת הלך לאבוד.

אז אני סלחנית, יחסית, כלפי שגיאות של המערכת. זה קורה ויקרה. לא קיימת בעולם תוכנה נטולת באגים, וכל עוד נשמרת רמה סבירה שלהם, והם לא גורמים לקטסטרופות, כאמור, אפשר לחיות איתם, בבחינת מי שלא עושה לא טועה. אני הרבה פחות סלחנית כלפי תכנון לקוי והנדסת אנוש תמוהה. מכיוון שאין תוכנה נטולת שגיאות, ואנו חיים בעולם תחרותי, שבו משתמשים צמאים לחוויית שימוש הולכת ומשתכללת, כל תוכנה חפצת חיים חייבת להיות מתוקנת ומשופצרת, ולהציע אופציות מתקדמות יותר כל פרק זמן. יחד עם זאת התמיכה אחורה (backward compatibility) חייבת להשמר!

משמעותה של תמיכה לאחור היא שכל גירסה חדשה של תוכנה שעולה לאוויר, משמרת את אותן האופציות שהיו נגישות למשתמש בגירסאות הקודמות, אלא אם כן יש סיבה טובה להפסיק ותמוך בהם. לדוגמא, הבול של "בחירת העורך" עבר מן העולם בהתאם לפילוסופיה שלמה שאומרת שמכאן ואילך אין קידום של רשומות ע"י עורכים מטעם תפוז. זה מקובל. דוגמה נוספת לשבירת עקרון התאימות אחורה היא הפסקת תמיכה בפורמט מסויים של קבצים ע"י מערכת שקודם לכן ידעה לקרוא פורמט זה, מכיוון שהפך מיושן ויש בשוק אלטרנטיבות טובות ממנו. שום תוכנה חפצת חיים לא תפסיק לתמוך בפורמט ישן מהיום למחר. מדובר בתהליך שבו אחרי שנלקחה החלטה להפסיק ולתמוך בפורמט, מידעים את המשתמשים על ההחלטה, ובדרך כלל הדבר מבוצע כעבור לפחות שתי גירסאות מרגע ההודעה. בנוסף, מקובל לספק למשתמשים אמצעי תכני שבעזרתו אפשר להמיר קבצים בפורמט ישן לפורמט חדש, אותו תוכל התוכנה להמשיך ולקרוא, וכך לספק למשתמשים פתרון קל שלא גוזל יותר מדי מזמנם, ומונע מהם לאבד קבצים שכבר השקיעו בהם עבודה וזמן - לעד.

העובדה שקמנו יום אחד בבוקר, וגילינו שער בלוגיה חדש שלא מציג את הבלוגים המועדפים עלינו, כפי שהתרגלנו בעבר, מהווה הפרה של עקרון התמיכה לאחור, וללא כל צידוק ממשי: מה הקשר בין העלמותו לבין שינוי המדיניות בצורה שבה מופיעים בלוגים ורשימות בעמוד השער של הבלוגיה - נאדה. כלום. אין כל קשר. צוות ההיגוי של השינוי פשוט לא חשב מספיק, או שתשומת הלב שלו לגבי ההרכב החדש של השער לקה בחסר. אבל זה עוד נסלח, לא רק כי תפוז התעשתו במהירות סבירה והחזירו את הרובריקה הזו, אלא כי גם כשהמידע נעלם הוא לא באמת הלך לאיבוד, פשוט היה קצת יותר קשה להגיע אליו: ניתן למצוא את רשימת הבלוגים המועדפים ב"עולם שלי", להרשם לכל אחד מהם, ולקבל מסר כשהוא מתעדכן. זה דורש עבודה מסויימת מהמשתמשים, זה מעט מעיק, זה לא מאד מקצועי מצד תפוז להעלים את האופציה הזו לאחר שכבר היתה קיימת (אבל הם, כאמור, כבר תקנו את הטעות, אז נסלח להם), אבל לא מדובר בקטסטרופה - המידע עדיין נגיש.

תמוהה אפילו יותר ההחלטה להוריד את איזור "התגובות האחרונות שלי" מהעמוד. האופציה הזו אפשרה לחזור לרשומות עליהן הגיב המשתמש לאחרונה. יש מי שמגיב הרבה, קורה שמגיבים בבלוגים שלא מכירים ולא זוכרים אחר כך, והרשימה של התגובות האחרונות היתה האפשרות הכמעט בלעדית למידע הזה. "כמעט" כי אם מדובר בתגובות מהימים והשבועות האחרונים, אפשר לנסות ולהתחקות אחרי המידע באמצעות אופציית ה"הסטוריה" של הדפדפן, אם כי החיפוש עלול להיות ארוך ומייגע, מה עוד שההסטוריה עלולה להמחק, ומי שגולש מכמה מחשבים יכול בכלל לאבד את הידיים והרגליים בניסיון לאתר תגובה שיקרה לליבו במיוחד, גם אם לא זכה לתגובה עליה ולא קיבל על כך מסר לתיבת המסרים. אולי שטח דעה מפורטת ומוצקה בעיניין מסויים וירצה לשמֵר הצבעה אליה או להעתיק אותה למקום נגיש יותר עבורו. במקרה זה - הוא יתקשה לעשות כן, ואולי ימצא שהדבר בלתי ניתן לעשיה. זה מקומם כי האופציה הזו היתה קיימת ופתאום נעלמה. כולנו חיינו בתחושה מוצקה שתמיד נוכל לחזור לתגובות האחרונות שלנו. לו היו מיידעים אותנו מראש שהקישור לשם עלול להעלם, אולי היינו שומרים בעצמינו קישור לתגובות חשובות במיוחד. אבל זה לא המקרה, ומידע שהיה נגיש עד כה, פשוט נעלם בבת אחת וללא יכולת להתכונן ולהתגונן.

היכן "התגובות האחרונות" שלי? שאלתי בתמימות בפורום התמיכה. "אני לא מוצאת אותן מאז השינוי הגדול..." התגובה של טל היתה לאקנית: הוחלט להסיר את האופציה, וכעת בעקבות בקשות של גולשים רבים שוקלים להחזיר אותה, אבל זה יקח זמן, העמוד החדש עוד בהרצה, בלה בלה בלה. ואני לא מבינה: מה היה השיקול בהסרת המידע הזה מהדף? איך זה שתפוז אינם מבינים שמדובר בפגיעה בחוויית המשתמש? וכיצד הם מרשים לעצמם להתייחס לטעות הלא קטנה הזו בתכנון העמוד החדש, בצורה אדישה כל כך במקום לפעול ולתקן אותה מהר ככל האפשר, כפי שעשו עבור הצגת ה"בלוגים שלי"? אותי זה מקומם!


תוספת מאוחרת:
בלי קשר לרשומה שלי, השרוט המליץ על הקישור הזה, דרכו עדיין אפשר לראות "תגובות אחרונות", ואופציות נוספות שנדמה היה שנעלמו מחיינו באחת. מסתבר שלפעמים העובדה שתפוז לא יסודיים דווקא פועלת לטובה!