את ארוחת הבוקר אכלנו בסטורק: כ-10 יורו לאדם,
כולל קפה, חביתה או פשטידה ולקינוח – עוגה
או ופל. הקפה היה פחות טעים לנו לעומת מייק, אבל נהנינו מהחביתות – בעיקר אני
שקיבלתי אחת בטעות (בנוסף לפשטידה שהזמנתי). היא היתה עשויה בדיוק כמו שאני אוהבת,
עם תוספת גבינה.
ואז
יצאנו לפורוס. הנסיעה שוב התנהלה בכבישים פתלתלים - אם כי פחות מפחידים - לאורך החוף.
בגאלטאס עלינו עם הרכב על מעבורת.
טיפים חשובים למעבורת:
כדי להגיע לנקודת העליה למעבורת, כוונו את מערכת הניווט על פורוס וודאו
שהיא לא מכוונת להמנע ממעבורות.
חשוב לידע מראש את חברת ההשכרה של הרכב ולעשות ביטוח מיוחד. לפורוס ,
ביורופקאר,התשלום הוא 30 יורו לכל כיוון.
המעבורת עצמה (רכב וארבעה נוסעים)
עלתה כ-15 יורו לכל כיוון - לא עסק זול …
כרטיסים למעבורת קונים בבודקה הסמוכה אליה, כל פעם לכיוון אחד בלבד.
השיט קצר מאד – כ-5 דקות בלבד
עלינו למעבורת בתוך דקות גם בהלוך וגם בחזור. רק שימו לב בחזור היכן המעבורת הנכונה ואל תבזבזו זמן על אחת שסתם חונה כמו הקרון המנותק של המפוזר מכפר אז״ר (ואל תשאלו איך אני יודעת ...).
פורוס
עצמו נחמד אך קטן – בילינו בו כשעתיים. התחלנו בנסיעה לאורך הטיילת והמשכנו לאורך החוף,
עד שהכביש מתחיל לעלות ולהתרחק ממנו. בשלב הזה הסתובבנו וחזרנו באותה הדרך, והמשכנו
לכיוון השני – עדיין לאורך החוף – עד לנקודה בה שוב עוזבים את החוף ומתחילות עליות.
יש נוף
נחמד של ים וחופים (לפחות אחד מהם נגיש), עיירות, הרבה בתי מלון ונופש, וסירות בגדלים
שונים.
אנחנו עשינו עצירה ראשונה בפאתי העיר פורוס שבה
עוגנת המעבורת, פה
ועצירה נוספת פה
בה מצאנו
חניה לאורך הכביש, וישבנו על הספסלים הנגישים עד שהשמש התחילה להעיק ועברנו לשבת עוד
קצת על גדר האבן הסמוכה.
חזרנו חזרה לפורוס העיר, וחשבנו לעלות עם הרכב למגדל השעון ולתצפית, אבל הדרך נראתה תלולה מדי וויתרנו
. בטיילת עצמה היה עמוס ולא מצאנו חניה במקומות שבהם רצינו לעצור ולאכול,
לכן החלטנו לחזור במעבורת לגאלאטס.
בגאלאטס
רבים מהמקומות היו סגורים – אולי כי זה היה יום ראשון – אבל בקצה העיירה מצאנו חניה
ומסעדה קטנה, אוטנטית ומשפחתי
היינו הלקוחות היחידים. ישבנו מול הנוף של פורוס, הים וכלי השייט. חיכינו לא מעט עד שהמנות שלנו הגיעו – סלט, סופלקי וסטייק. יתכן שהדליקו את המנגל במיוחד לכבודינו
.
השירותים דרשו עליה על מדרגה די גבוהה (ואז ירידה ממנה). אבי התגבר בהשגחת ובעזרת הבן הבכור
. הכיסאות עליהם ישבנו מעבר לכביש היו יווניים אותנטיים. בדיעבד נראה שבשולחן הסמוך לכניסה היו כיסאות קצת יותר נוחים
. ההמתנה האורכה פתחה את תיאבון ואולי בזכות זה האוכל היה טעים במיוחד.
לאחר הארוחה חזרנו למלון באותה הדרך שבה הגענו
. וכך הסתיים עוד יום של טיול – עם קצת אילתורים, לא מעט ספונטניות,
יופי של נוף ואוכל טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה