מטיילים אחרת: יוון - פלופונס – המלונות

 

את השהות בדרום יוון חילקנו לשניים: חמישה לילות באפידברוס ושניים נוספים קרוב לשדה התעופה של אתונה, במטרה להקל על עצמנו את ההגעה לטיסה חזרה בשעת בוקר מוקדמת.

באפידברוס ישנו באקרון לאקג'רי הולידיי, והמלון הסמוך לשדה התעופה הוא מייקלינה בוטיק הוטל. המלונות התגלו כשונים מאד זה מזה כפי שאפרט בהמשך.

Akron LuxuryHolidays

הנוף מחדר המלון באקרון לאקג'רי הולידיי

את המלון הזמנו באמצעות בוקינג, והוא ממוקם מעל לעיירה ארכאה-  אפידברוס (Archia Epidavros) עם נוף מרשים לעיירה, לחורש ולים - ואכן, כשהגענו גילינו שהנוף עומד בציפיות.

הזמנו שני חדרים נגישים ווידאנו שיש חניה במקום. מראש ידענו שלמלון   אין לובי, ושעבור הארוחות נצטרך להגיע למסעדה הסמוכה - הסטורק - מרחק של כמה מאות מטרים, שלאבי יהיה כדאי מאד לעשות במכונית.

שולחן הקבלה (הקטנטן) ממוקם בתוך החנות שבמתחם הסטורק

 (Stork).

נגישות

כשהגענו, הוצע לנו שדרוג לחדרים גדולים יותר הצמודים למסעדה, אך הגישה אליהם כללה שיפוע תלול ומדרגות רבות – ולכן ויתרנו. לבסוף קיבלנו את החדרים הנגישים שהזמנו מראש: B1 ו-B2

הגישה מהחניה אליהם היא קלה ונוחה, אך בתוך החדרים עצמם הנגישות חלקית בלבד: הפתחים לא רחבים במיוחד ולמקלחת יש סף בגובה מספר סנטימטרים. בנוסף, המקלחת די חלקה ויש לשים לב ולהיזהר.

החדרים והשירות

החדרים נראים חדשים ומעוצבים, אך פחות נעימים ופחות פונקציונליים. אמנם יש מקרר קטן וכל אורח מקבל בקבוק מים מדי יום, אבל חסרים פריטים בסיסיים אחרים כמו קומקום או אמצעים להכנת שתייה חמה, כיור נוסף, מראה מגדילה, מראת גוף וטישיו.

הוויי-פיי חלש מאוד, והרעש מהכביש נשמע היטב – אם כי בלילה התנועה פוסקת כמעט כליל.

רמת הניקיון היתה בינונית: שערות במקלחת וסדינים מוכתמים. גם השירות היה מינימלי, והתחושה הכללית יותר של מוטל מאשר מלון.

החדר באקרון לאקג'רי הולידיי

מיקום והתנהלות

המיקום מבודד, מה שהגביל את האפשרות להסתובב רגלית – חסרון במיוחד עבור שני הבנים. הנסיעה בלילה בכבישים הצרים והלא מוארים היתה מבחינתי לא נעימה, כך שבערבים נשארנו במתחם.

בשורה התחתונה

יתכן שהמלון מתאים לשהות קצרה של לילה או שניים, בעיקר בזכות הנוף. מאחר שהשהות שלנו היתה ארוכה יותר – חסרו לנו נוחות, שירות ופינוקים בסיסיים.

 

Mikelina Boutique Hotel

בחצר של מייקלינה בוטיק הוטל

המלון נמצא בפליני (Pallini) בסמוך לשדה התעופה של אתונה, וכשמו כן הוא - לא גדול, נעים ומעוצב בקפידה.

נגישות

במקור הזמנו שני חדרי בונגלו עם פטיו, אך זו התבררה כטעות: הם מרוחקים כ-150 מטר לפחות מהחניה. במעמד הצ'ק אין, הציעו לנו לשדרג את החדרים (בתשלום נוסף) לחדרים נגישים במבנה המרכזי. לקחנו שני חדרים כאלה – אחד מעל השני. בדיעבד, ייתכן שאם היינו מוותרים על חדר נגיש עבור הבנים, היינו מצליחים לקבל שני חדרים סמוכים.

חשוב לציין:

למרות ההכרזה על "חדרים נגישים", חדר האוכל שבו הוגשה ארוחת הבוקר אינו נגיש, ויש לרדת אליו שלוש מדרגות ממש לא נוחות ואפילו די מסוכנות למי שמתקשה.

החדרים

החדר שקיבלנו היה ענק (למעשה מיועד לשלושה אורחים), עם מיטה זוגית ומיטת יחיד נוספת – ששימשה אותנו כספה לאירוח לבנים ולהנחת המזוודה.

למרות שיש רק חלון קטן ואין נוף, התחושה נעימה ולא קלסטרופובית, בזכות הגודל והעיצוב.

כאן זכינו באינטרנט שתפקד כמו שצריך, קומקום ושתייה חמה בחדר ומקרר קטן. מצד שני הכיור במטבחון היה תקול ודלף ולכן לא יכולנו לנצל אותו.

חדר הרחצה גדול ונוח, כולל המקלחון. רק את מייבש השיער לא הצלחתי לתפעל – לא בחדר שלנו וגם לא את זה שהיה אצל הבנים (אולי פספוס בהבנה שלי).

שירות

השירות שקיבלנו לאורך השהות שלנו (שני לילות) היה אדיב ביותר.

אוכל

ארוחת הבוקר לא אכזבה בסטנדרטים היווניים – כולל גבינות, ירקות, ביצים, שתייה קלה וחמה (ממכונה) וקינוחים טעימים הרבה יותר מדי.

שלושת הקופים - הגירסה היוונית

בחדר האוכל של המלון

בשורה התחתונה

מלון נעים ונוח, שמתאים מאד ללילה או שניים אחרי או לפני טיסה.

עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שהנגישות חלקית בלבד – בעיקר בכל הקשור לאזור ארוחת הבוקר.

מטיילים אחרת: יוון - פלופונס – אוקטובר 2025

 

 איך יצאנו לדרך

ליוון יצאנו בהרכב משפחתי, עם הבכור שבדיוק השתחרר מהצבא וחגג 22, והבן הצעיר בן ה-16.5, תלמיד כיתה י"א. זו נראתה הזדמנות טובה – שלא בטוח כמה פעמים עוד תחזור על עצמה – לחוות טיול ביחד. עם זאת, הסתבר שמדובר בעניין לוגיסטי מורכב, בעיקר בגלל הצורך בתיאום בין לוחות הזמנים של הבנים. לבסוף התבייתנו על חול המועד סוכות שחל באמצע אוקטובר. לאור העובדה שמדובר בסתיו ומזג האוויר באירופה הולך ומתקרר, חיפשנו יעד שבו הטמפרטורות עדיין נעימות – וכך הגענו לאיזור אתונה. יעד קרוב, נוח יחסית להתניידות, ובעיקר כזה שמתאים לנו.

מכיוון שאנחנו מעדיפים נופים ומקומות פחות עמוסים בתיירים, החלטנו להתמקד בפלופונס – איזור הררי וכפרי – ובחרנו בחלק המזרחי שלו, הקרוב יותר לאתונה, כדי להימנע מנסיעות ארוכות ומתישות. לטיול הכוכב,  התמקמנו באיזור אפידברוס (Epidavros) למשך חמישה לילות, ומשם יצאנו מדי יום ליעד אחר:

פורטו חלי (Porto Cheli) - פחות משעה נסיעה

נאפפליו (Nafplion) - כ-40 דקות נסיעה

האמפיתאטרון של אפידברוס (Ancient Theatre at the Asklepieion of Epidaurus) - כ-25 דקות נסיעה

פסל במוזיאון האמפיתאטרון של אפידברוס

 

נגישות והתנהלות בשטח

ביוון, "נגיש" עלול להיות נגיש בחלקו – ולעיתים אף לכלול מדרגות, לא תמיד סימפטיות: המדרגות עשויות להיות גבוהות, ללא מעקה ולא אחידות. שירותי נכים יש בדרך כלל, אבל הרבה פעמים הם נעולים. אנחנו לא טרחנו לברר איפה הג'ינג'י עם המפתח, וברוב המקומות הצלחנו להסתדר עם השירותים הרגילים.

כדי להתנייד בנוחות, שכרנו רכב מיורופקאר – אאודי קיו 3 בעלות של 2,000 ש"ח לשבוע. דלק עלה לנו כ-120 יורו.

את הניווט כולו עשינו באמצעות גוגל מפס. מראש ערכתי חקירות בעזרתו, השתמשתי באופציה של מראה הרחוב כדי לבחון נקודות שונות וסימנתי מוקדי עניין ומסעדות. במהלך הטיול היה נוח להיעזר בו כדי למצוא מסעדות, סופרמרקטים ותחנות דלק קרובים, בכל מקום שאליו הגענו.

 

פולופונס - אפידברוס

נהיגה וכבישים

האיזור מתאפיין בנופים מדהימים. זאת בזכות הטופוגרפיה ההררית, עם תצפיות מהגובה. אבל עם היופי מגיע גם האתגר: הכבישים צרים ומתפתלים לאורך צוקים, לרוב ללא מעקה. מדובר בדרכים עם מסלול אחד לכל כיוון, שוב - ללא מעקה הפרדה. לאור זאת, אין פלא שלא מעט מקדשי מעט מפוזרים בשולי הדרך. אפשר להבחין בהם בכל מקום (והאמת שראינו כאלה גם באוטוסטרדה הקרובה לאתונה).

המהירות המותרת היא 50 קמ"ש והתנועה לרוב דלילה, כך שאפשר לשכוח מפקקים, אלא אם כן יתרע מזלכם להיתקע מאחורי רכב כבד. אז, עד שנמצא מקום בטוח לעקיפה, עלולה להשתרך מאחוריו שיירה של מכוניות. בכל הימים בפולופונס נתקלנו בשני רמזורים – שניהם בנאפפיליו. בכלל, ככל שמתקרבים לנאפפליו, הכבישים משתפרים והטופוגרפיה הרבה פחות הררית. באיזור אפידברוס הכבישים אינם מוארים בתאורת לילה – נקודה שכדאי לקחת בחשבון.

הנהגים היוונים אדיבים וסבלניים. למרות שהמקומיים נוסעים הרבה מעל למהירות המותרת ואני נסעתי כחוק (ואף פחות) – אף אחד לא צפר, אלא רק כשהזהירו, בעת עקיפה, רכב שעלול להגיח מעבר לעיקול, בכיוון המגדי.

מעל לכל - שרר שקט. שקט ודממה שקשה להסביר. ואולי זו פשוט השלווה שירדה עלי במהלך החופשה לנוכח החוויות והנופים.

מקדש-מעט אופייני

מקדש-מעט עצום מימדים. גם אותו פגשנו באחת הדרכים

אוכל והרגלים מקומיים

בבתי הקפה והמסעדות, ארוחות הבוקר מתמקדות בעיקר בביצים, לחמים, גבינות ופחמימות שונות. הירקות, אם ישנם, מופיעים במנות קטנות של עגבניות ומלפפונים – אלא אם מזמינים סלט בנפרד. בצהריים, רוב המנות מגיעות עם תוספת כפולה של צ’יפס ואורז. לפעמים, אפילו כשהתפריט מבטיח "תפוחי אדמה אפויים", בצלחת ממתין שוב - הצ’יפס. אני, כאכלנית בררנית, נצמדתי לסופלקי (שיפודי עוף), והאמת שנהניתי ממנו. מה שכן, בצהריים לוקח למנות זמן להגיע – בערך חצי שעה. ממש כאילו הלכו לתפוס את התרנגולת ולקטוף את תפוחי האדמה במיוחד עבורינו.

ואם כבר מדברים על הרגלים יווניים שדורשים הסתגלות – הנה טיפ קטן למטיילים בפלופונז: בשירותים אסור לזרוק את נייר הטואלט לאסלה אלא רק לפח המיועד לכך. זה אולי נשמע פשוט, אבל למי שלא רגיל – זו משימה לא קלה (מניסיון!). אולי שווה להתחיל להתאמן מראש, כבר מהבית ... ועוד טיפ: לשירותים כדאי ללכת בזוגות, כי ברבים מהמקומות – אפילו בפארקים ציבוריים ליד אתונה – אין לדלתות מנעולים, אולי כי ביוון הכל נשאר במשפחה ...