יוון 2025 - היום השישי: מעבר מלון מאפידברוס לאזור נמל התעופה של אתונה

 8.10.2025

תעלת קורינטוס

זה היה היום שבו ארזנו את עצמנו ועברנו בית מלון.

היום התחיל בגשם קל, ואנחנו אכלנו את ארוחת הבוקר בסטורק. דווקא הפעם, כשהזמנתי במכוון חביתה עם גבינה – היא אכזבה: לטעמי היא היתה עשויה מדי, ועם מעט מדי גבינה.

כשיצאנו לדרך – אחרי הצ'ק-אאוט – בסביבות השעה 11:00, מזג האוויר כבר התחיל להשתפר ולהתבהר. כמעט מיד נתקלנו ברכב שעבר תאונה – הראשון שראינו בכל זמן השהות שלנו.

המשכנו בדרכינו, ולאחר כשעה הגענו לקורינטוס. כבר קודם לכן הכבישים השתפרו – פחות מצוקים, פחות פיתולים. בהדרגה גם התנועה הפכה לפחות דלילה. ויחד איתה נעלם גם השקט שליווה אותנו לאורך השהות בפלופונס.

כעצירה בקורינתוס בחרנו הפעם ב

Old Isthmus Bridge

מצאנו חניה בקלות. בסמוך יש מספר חנויות מזכרות לתיירים, ופארק שכולל תצוגה קטנה ומקורה של אתרים מעניינים בפלופונס. היא יכולה להיות נחמדה כספתח כשרק מגיעים לאיזור וגם כסיכום כשעוזבים. התצוגה והפארק שניהם נגישים, אך התצפית מהפארק לתעלה לא מוצלחת במיוחד. אבל בהליכה קצרה וקלילה אפשר להגיע לגשר עצמו, שבו יש שביל יעודי להולכי רגל. משם התצפית טובה בהרבה ואפילו הצלחתי לצלם סלפי עם התעלה (הייתי חייבת, אחרי שאבי הכריז שזה בלתי אפשרי).

אחרי שעזבנו את קורינטוס עלינו על כביש אגרה, כששרשרת הרים גבוהה ליוותה אותנו כתפאורה.

כאן הנווטת – שהיא אני – עשתה טעות קטנה שהכניסה אותנו לאתונה. התוצאה: פקקים איומים ותנועה קשה – ההפך הגמור מהפלופונס, שעלתה לנו בשעה שלמה נוספת של נסיעה. אבל, הי - עשינו וי על אתונה, למרות שתכננו לוותר עליה לחלוטין.

בסופו של דבר הצלחנו להשאיר את כל הבלגן מאחורינו ולהגיע למלון.

 

 לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לקניו הגדול הסמוך 

Smart park

שאליו הגענו בפחות מ10 דקות נסיעה!

אכלנו ב

Goody’s Burger house

שהוא מזון מהיר

ממש ליד דלפק השירות

Customer service

שם גם השאלנו כיסא גלגלים ללא עלות, בהצגת דרכון.

החניה הנגישה הסמוכה ביותר היא בחניון התת קרקעי באיזור

 A או B

מהם ניתן לעלות לקומה 0 באמצעות המעלית הממוקמת ביניהם

אחרי ששבענו מהאוכל יצאנו להסתובב בקניון – והוא פשוט ענק. עד כדי כך שהשתמשנו בגוגל מפס כדי לנווט ולהגיע לחנויות הספציפיות שעניינו אותנו. בין מבחר המותגים אפשר למנות את נייק, ליווייס וטומי הילפיגר.

השלל שלנו כלל נעלי ניו באלאנס מידה 49 – שלא מצאנו בארץ – ב-62 יורו. הקפוצ׳ונים, לעומת זאת, עלו שם  מעל 50 יורו ולכן השארנו אותם על המדף. ב-

H&M

מצאנו ווטשרטים בסיסיים וחלקים ב 25 יורו.

לסיום רצינו לערוך קניות בסופרמרקט הגדול שבקניון, אבל למרות נסיונות נואשים (והתעקשות שלי) לא הצלחנו למצוא את הכניסה אליו, אלא רק לגלות את המגבלות של גוגל מפס בניווט רב מפלסי.

אז עצרנו בסופרמרקט אחר, מחוץ לקניון, וקנינו לחם וגבינות שאכלנו במלון, אליו חזרנו בדיוק בזמן לארוחת הערב (בשבע וחצי). זה היה היום הכי ארוך שלנו בכל החופשה!

לסיכום אפשר לומר שהמתבגר התלהב בקורינטוס וסבל בקניות.

יוון 2025 - היום החמישי: נאפפיליו

 

7.10.25

בדרך מהחניה למסעדת מלון מייק

בבוקר חזרנו לאכול אצל מייק. באנו מוקדם יותר ולמרות זאת הבופה לא היה שופע במיוחד. עדיין, כשאשת הצוות ראתה אותי ושאלה מה חסר לי, היא דאגה להביא לי צלחת מלאה במלפפונים.

לקראת סיום הארוחה יצאתי להליכה קצרה לאורך המעגן. זכיתי לראות קיפודי ים, קצת גרפיטי, נוף למים עם ספינות שונות ובעיקר שקט ושלווה.

סידרת תמונות מהמשך המעגן

משם יצאנו לדרך לכיוון נאפפיליו - העיר הגדולה באיזור. הכבישים היו טובים יותר וככל שהתקרבנו ליעד – הם רק משתפרו.

בחרנו לנסוע דרך 

Lygourio

שאמורה להיות עיר ימי ביניימית, אבל קשה לומר שהבנו את הקטע שלה. ייתכן שפשוט לא הגענו לנקודות הנכונות ובסופו של דבר ויתרנו והמשכנו לדרכינו.

כשהגענו לנאפפיליו, הדבר הראשון שעשינו היה לעצור לתצפית על העיר והאיזור ממבצר פלמידי

Palamidi Fortress

אין שם יותר מדי מקומות חניה, אבל התחלופה גבוהה ומקומות מתפנים די מהר. בזמן שחיכינו, הבנים ואבי ירדו מהרכב כדי לעשות תצפית ואז אבי ואני התחלפנו.

הנוף פשוט עוצר נשימה, והגובה קצת מאתגר למי שסובל מפחד גבהים (כמוני).

הנוף מהמבצר

יכולנו להכנס למבצר ללא תשלום בדומה לאופן שבו נכנסנו לאתר הארכיאולוגי ביום הקודם, אבל החבר'ה החליטו לוותר, ולי, האמת, זה היה קצת חבל.

משם ירדנו לנאפפיליו עצמה, לאיזור התיירותי שבקרבת הנמל. נכנסנו עם הרכב לסמטאות הצרות: מכיוון שלא ראינו שילוט שאוסר זאת, הנחנו שמותר.

. לא הצלחנו למצוא חניה בנמל או בסמוך לו – הכל היה עמוס מאד, למרות שזה היה מחוץ לעונה ולא סוף שבוע. לכן חנינו רחוק יותר. כשחזרנו כעבור 45 דקות, בסביבות 14:00, שמנו לב שהתחילו להתפנות חניות.

החניה היתה באיזור הזה.

אבי נשאר ברכב, והבנים ואני יצאנו לסיבוב קצר באיזור התיירותי – בין סמטאות ציוריות מלאות חנויות לתיירים, אמנות ובוטיקים. נכנסנו גם לכנסיה הקטנה – הראשונה בחייו של הבן הצעיר.

מקדש מעט באמצע הרחוב בנאפפליו

אחרי שחזרנו לאבי ולרכב, המשכנו לטולו ואכלנו צהריים בהוטל סולון:

במקום יש חניה פרטית, שבה חנינו ללא כל בעיה. בכניסה, בדרך לאיזור הישיבה, יש שתי מדרגות נפרדות בגובה סביר. השירותים נגישים.

התיישבנו בפנים (הישיבה בחוץ דורשת ירידה במדרגות). בחוץ יש רצועת חוף צרה וגם מבפנים אפשר להנות מהנוף לים.

נהנינו מהשירות ומהאוכל.

הנוף לים ולאי קטנטן מהוטל סולון

בסיום הארוחה המשכנו להסתובב עם הרכב בטולו, ועצרנו בסופרמרקט לקנות לחם וגבינות לארוחת הערב. גם כאן מצאנו חניה קרובה ונוחה בקלות.

וזה סגר פחות או יותר את השהות שלנו באיזור אפידברוס. נשארו עוד יומיים לחופשה, ולמחרת עזבנו לטובת מלון אחר, קרוב יותר לשדה התעופה.

יוון 2025 - היום הרביעי: האמפיתיאטרון של אפידאורוס

 6.10.2025

מוצג במוזיאון באתר האמפיתאטרון

  

 זה היה הבוקר שבו התבשרנו, לאחר מתח רב, ש-20 החטופים החיים האחרונים שוחררו וחזרו ארצה!

בעודינו עוקבים אחרי החדשות, יצאנו לאכול שוב ארוחת בוקר בעיירה – הפעם ב

Praxis

הסמוכה גם היא למעגן, אך רחוקה קצת יותר מקו המים. לכן היא פחות מצטיינת בנוף לעומת מלון מייק.

ישבנו בחוץ – כלומר, מעבר לכביש מהמסעדה עצמה – והיה קל למצוא חניה ולהגיע לשולחן. המקום מצטיין בקפה שלו. יש אפשרות לארוחת בוקר מלאה, הכוללת גם עוגה טובה ומיץ תפוזים, אך המנות כוללות חביתת עין בלבד עם בייקון –פחות לטעמי (אם כי האחרים לא התרגשו מכך).

 

משם המשכנו לאתר הארכיאולוגי של האמפיתאטרון באשקלפייון של אפידורוס

זו נסיעה של כ-25 דקות

הכניסה לאתר היא ללא תשלום עבור ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18, וכן לנכה ולמלווה. אבי הציג תעודת נכה בינלאומית. לי לא היתה, אבל בכל זאת החשיבו גם אותי כנכה ואת הבן הבכור כמלווה. כך יצא שנכנסנו לאתר בחינם. (אגב, בעלי אזרחות אירופאית עד גיל 25 זכאים גם הם לכניסה חינם).

איפשרו לנו להיכנס עם הרכב עד המוזיאון ולחנות בצמוד לו – אך לא מעבר לכך 

האתרים הארכיאולוגיים דורשים הליכה והאמפיתיאטרון כולל גם טיפוס. הבנתי שקיימת נקודת תצפית לאמפי שאליה אפשר להגיע עם הרכב, אבל לא הצלחתי להבין היכן היא בדיוק.

אבי הסתפק בסיבוב קצר בחדר הראשון של המוזיאון, שהוא נגיש. כדי להמשיך לשני החדרים הנוספים צריך לרדת במדרגות. בזמן שאנחנו המשכנו להסתובב, אבי ישב בצל על גדר אבן נוחה, סמוך למוזיאון. השירותים נמצאים לא רחוק וגם הם נגישים.

באופן כללי זה אתר מאוד פופולרי. אנחנו הגענו מחוץ לעונה ובכוונה בחרנו ביום חול (שני). אמנם לא היה עמוס ומזג האוויר מושלם, אבל עדיין היו הרבה קבוצות של תיירים ותלמידים

המוזיאון עצמו לא גדול אך הרשימו אותנו המוצגים - פסלים בגדלים שונים ואבנים חצובות ומסוטטות.

 

עוד מהמוצגים במוזיאון

הבן הצעיר ואני המשכנו לאמפיתיאטרון, שהוא החלק המרשים ביותר – עם כ-13,000 מקומות ישיבה ואקוסטיקה מושלמת. טיפסנו במדרגות כמעט עד למעלה. את הירידה העדפתי לעשות במדרגות הצדדיות, שלהן מעקות משני הצדדים. אולי מתוך פחד הגבהים ואולי גם בגלל חוסר היציבות המסוים שלי

האמפיתאטרון בכל הדרו

בסופו של דבר, זה אחד האתרים המעניינים ביותר שבהם ביקרנו – והוא הותיר רושם רב, בעיקר על הבן הצעיר.

 

לארוחת הצהרים נסענו כ-45 דקות (וכחצי שעה מהמלון). התוכנית היתה לאכול ב-

‏STAVEDO-KORFOSRESTAURANT- PAPA GEORGE

אבל כשהגענו בסביבות 13:45, אמרו שייפתחו רק בתוך שעה

  במקום להמתין, מצאנו ממש בסמוך את

Captain’s Corner

מקום נגיש, כולל השירותים וממש לא עמוס, כך שמצאנו חניה בקלות

גם כאן המסעדה עצמה מעבר לכביש והישיבה היא ממש על המים, עם נוף יפה למפרץ

יושבים על המים עם נוף למפרץ

אווירה היתה נעימה בסך הכל, למרות שהבעלים ניסו לעודד ולדחוף להזמין כמה שיותר ובסוף גם החשבון הרגיש מעט גבוה ביחס למה שקיבלנו. כך שמבחינת השירות, התחושה הכללית שנשארה איתנו היתה פחות נעימה.

מאחר שלא היה עוף בתפריט, אני אכלתי המבורגר בקר ואבי שיפודי חזיר.

המבורגר ושיפודי חזיר

 

באותו ערב הזמנו אוכל מהסטורק הסמוך ואכלנו חדר.

וכך הסתיים היום הרביעי – מלא חוויות, מחשבות וניגודים.

 

יוון 2025 - היום השלישי: פורוס

5.10.2025

הנוף ממסעדת הסטורק

 

את ארוחת הבוקר אכלנו בסטורק: כ-10 יורו לאדם, כולל  קפה, חביתה או פשטידה ולקינוח – עוגה או ופל. הקפה היה פחות טעים לנו לעומת מייק, אבל נהנינו מהחביתות – בעיקר אני שקיבלתי אחת בטעות (בנוסף לפשטידה שהזמנתי). היא היתה עשויה בדיוק כמו שאני אוהבת, עם תוספת גבינה.

ואז יצאנו לפורוס. הנסיעה שוב התנהלה בכבישים פתלתלים - אם כי פחות מפחידים - לאורך החוף. בגאלטאס עלינו עם הרכב על מעבורת.

טיפים חשובים למעבורת:

כדי להגיע לנקודת העליה למעבורת, כוונו את מערכת הניווט על פורוס וודאו שהיא לא מכוונת להמנע ממעבורות.

חשוב לידע מראש את חברת ההשכרה של הרכב ולעשות ביטוח מיוחד. לפורוס , ביורופקאר,התשלום הוא 30 יורו לכל כיוון.

המעבורת עצמה (רכב  וארבעה נוסעים) עלתה כ-15 יורו לכל כיוון - לא עסק זול …

כרטיסים למעבורת קונים בבודקה הסמוכה אליה, כל פעם לכיוון אחד בלבד.

השיט קצר מאד – כ-5 דקות בלבד

עלינו למעבורת בתוך דקות גם בהלוך וגם בחזור. רק שימו לב בחזור היכן המעבורת הנכונה ואל תבזבזו זמן על אחת שסתם חונה כמו הקרון המנותק של המפוזר מכפר אז״ר (ואל תשאלו איך אני יודעת ...). 

 

פורוס עצמו נחמד אך קטן – בילינו בו כשעתיים. התחלנו בנסיעה לאורך הטיילת והמשכנו לאורך החוף, עד שהכביש מתחיל לעלות ולהתרחק ממנו. בשלב הזה הסתובבנו וחזרנו באותה הדרך, והמשכנו לכיוון השני – עדיין לאורך החוף – עד לנקודה בה שוב עוזבים את החוף ומתחילות עליות.

יש נוף נחמד של ים וחופים (לפחות אחד מהם נגיש), עיירות, הרבה בתי מלון ונופש, וסירות בגדלים שונים.

אנחנו עשינו עצירה ראשונה בפאתי העיר פורוס שבה עוגנת המעבורת, פה

אוסף יאכטות מהעצירה הראשונה בפורוס

הנוף בעצירה הראשונה עם הטורבינות שאופייניות לאיזור כולו

ועצירה נוספת פה

בה מצאנו חניה לאורך הכביש, וישבנו על הספסלים הנגישים עד שהשמש התחילה להעיק ועברנו לשבת עוד קצת על גדר האבן הסמוכה.

מראה הרחוב בעצירה השניה בפורוס

החוף בעצירה השניה

התנסות שלי בצילום

חזרנו חזרה לפורוס העיר, וחשבנו לעלות עם הרכב למגדל השעון ולתצפית, אבל הדרך נראתה תלולה מדי וויתרנו

. בטיילת עצמה היה עמוס ולא מצאנו חניה במקומות שבהם רצינו לעצור ולאכול, לכן החלטנו לחזור במעבורת לגאלאטס.

הנוף של פורוס מהמעבורת

בגאלאטס רבים מהמקומות היו סגורים – אולי כי זה היה יום ראשון – אבל בקצה העיירה מצאנו חניה ומסעדה קטנה, אוטנטית ומשפחתי

חזית המסעדה בגאלאטאס - קטנה ואוטנטית

היינו הלקוחות היחידים. ישבנו מול הנוף של פורוס, הים וכלי השייט. חיכינו לא מעט עד שהמנות שלנו הגיעו – סלט, סופלקי וסטייק. יתכן שהדליקו את המנגל במיוחד לכבודינו

.

השירותים דרשו עליה על מדרגה די גבוהה (ואז ירידה ממנה). אבי התגבר בהשגחת ובעזרת הבן הבכור

. הכיסאות עליהם ישבנו מעבר לכביש היו יווניים אותנטיים.  בדיעבד נראה שבשולחן הסמוך לכניסה היו כיסאות קצת יותר נוחים

. ההמתנה האורכה פתחה את תיאבון ואולי בזכות זה האוכל היה טעים במיוחד.

לאחר הארוחה חזרנו למלון באותה הדרך שבה הגענו

. וכך הסתיים עוד יום של טיול – עם קצת אילתורים, לא מעט ספונטניות, יופי של נוף ואוכל טוב.

יוון 2025 - היום השני: פורטו חלי

4.10.2025

 

הנוף ממסעדת מייק

 מכיוון שבמלון אין ארוחות בוקר (רק אפשרות לאכול במסעדה הסמוכה) החלטנו לרדת לעיירה ולאכול שם. בעזרת גוגל מפס איתרנו את המסעדה במלון מייק שנמצא ממש במעגן. מצאנו חניה סמוכה בקלות והלכנו כמאה מטר עד השולחנות שממוקמים בחוץ. בדרך חלפנו על פני עוד שתיים-שלוש מסעדות. 

במייק הישיבה בפנים דורשת עלייה במדרגות, לכן התיישבנו בחוץ, ממש על המים, ונהנינו מהנוף ומהשלווה. גם השירותים במקום לא נגישים ודורשים עליה במספר מדרגות תלולות ללא מעקה. אנחנו פתרנו את זה בכך שעצרנו בחדר המלון לאחר הארוחה.

ארוחת הבוקר במייק היא בסגנון "אכול כפי יכולתך" מבופה, שנמצא בפנים ודורש, שוב, עליה במדרגות. לכן אני והבנים התחלקנו בלהביא לאבי אוכל, בהתאם לבקשותיו. כמו כן, ניתן להזמין, בתוספת תשלום, סלט ו/או חביתה. הבופה אינו נדיב במיוחד. הוא מציע כמה סוגים של גבינות, ירקות, ביצים קשות, בורקסים ועוגות לקינוח בתמורה ל-7 יורו לאדם.

נוסטלגיה במסעדת מייק

אחרי עצירה לשירותים בחדר המלון, המשכנו לפורטו חלי. זו נסיעה של כשעה בדרך מפותלת ותלולה במיוחד, שבה עולים לגובה ואז יורדים בחזרה לגובה פני הים. עבורי ועבור הבן הצעיר – שסובלים מפחד גבהים - זה הרגיש ממש כמו ברכבת הרים, אבל הרווחנו נוף מדהים לים ולהרים, עם עצי זית, טורבינות רוח ענקיות, עיירות נידחות ומספר מסעדות. 

בפורטו חלי, עוד לפני שהספקנו להתמקם, קידמה את פנינו דרמה: בית עלה באש. לא רק עשן –להבות ממש. רכבי ההצלה בדיוק הגיעו למקום והשתלטו על השרפה.

מעבר לכך, עשינו סיבוב קצר עם הרכב לפני שמצאנו בקלות חניה ליד הטיילת. אין שם הרבה מעבר לתצפית על הים והמעגן שבו המון סירות מכל סוג וגודל, כולל יאכטות.

נוף המעגן בפורטו חלי

כמו בכל העיירות בסביבה גם כאן יש שורה של מסעדות לאורך הכביש שמצידו השני מקומות לישיבה בחוץ. בפורטו חלי יש כביש נוסף ואז טיילת. אנחנו התמקמנו על ארבעה כיסאות של בר שכנראה פעיל רק בערב. מישהי מהמקום עברה עם הרכב ורק ביקשה שנחזיר את הכיסאות למקום לפני שנלך וכך עשינו.

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת רוזוס שנמצאת די קרוב. אנחנו נסענו אליה עם הרכב ושוב מצאנו חניה ללא בעיה. יש שלוש מדרגות נמוכות בכניסה, עם מעקות בשני הצדדים. גם השירותים נגישים, צריך רק לשים לב בדרך אליהם - השטיחים כוללים כפלים בכמה מקומות. נהנינו מאד מהאוכל - סופלקי עוף, סלט, דג וקרבונרה - מהאווירה, השירות והנוף לנמל.

עיצוב ואווירה במסעדת רוזוס

בתכנון המקורי חשבתי להמשיך מפורטו חלי לארמיוני, שנמצאת במרחק של כעשרים דקות נסיעה. אבל אחרי האוכל החלטנו לצאת בחזרה למלון באותה הדרך שבה הגענו (אין ממש אפשרות אחרת). בדיעבד, יתכן שהיה כדאי להתחיל מארמיוני, שנמצאת במרחק דומה, אך עושה רושם שהיא מעניינת יותר.

 בערב אכלנו בסטורק , ונהנינו מהנוף - המרשים גם בחושך - מהמוזיקה הרכה ומהאווירה הנעימה.

 

יוון 2025 - היום הראשון: משדה התעופה של אתונה לאפידברוס

3.10.2025

 הנוף מקפה הגשר של איסטמיה לתעלת קורינטוס ולים

נחתנו באתונה וזכינו לליווי עם כיסא גלגלים מהמטוס, דרך ביקורת הדרכונים (שאותה זוכים לעשות ללא תור ובאשנב של בעלי אזרחות אירופאית, כולל מי שאין לו כזו), איסוף המזוודות, אשנב חברת השכרת הרכב (שוב, ללא תור) ואז החוצה לאיזור שבו מקבלים את הרכב (למרות שלפי המלווה שלנו, חברת ההשכרה אמורה היתה לדאוג לליווי כזה בעצמה).

כשיצאנו משדה התעופה ניסיתי לנווט עם וייז וגיליתי שהכל רשום ביוונית. מכיוון שאני לא קוראת אותיות יווניות (מעבר לאלפא, ביתא וגמא) ניסיתי מיד את גוגל מפס, והוא אכן הרבה יותר נוח 

התכנון היה לנסוע למלון באפידברוס דרך תעלת קורינטוס. לשם כך עלינו על כביש האגרה מס. 8 (כ- 5 יורו). אפשר לשלם במזומן או באשראי. העמדות לאלה שאין להם מנוי לכביש הן במסלולים הימניים.

רק שילמנו – ומיד נזכרו יושבי הרכב שצריך שירותים ורצוי קנות גם בקבוקי מים. איזורי התרעננות – אין יותר מדי, וצריך לשים לב מתי מתקרבים אליהם. אני מודה שלא הצלחתי להבין את השיטה, כך שקשה לי לתת טיפ בעניין.

לבסוף הצלחנו להיכנס לאחד מהם: רכבים פרטיים צריכים להיצמד לשמאל (החלק הימני מיועד לרכב כבד). יש מן מבנה של מסעדות – אותו פספסנו (ואין דרך חזרה, הכל חד סיטרי) – ובהמשך תחנת דלק עם חנות נוחות. שם מצאנו גם שירותים וגם מים. השירותים הנגישים היו נעולים, אך השירותים הרגילים היו מספיק טובים עבורנו. בשירותי הנשים לא היה אור, אז נכנסתי לשירותי הגברים (וטוב שלא היה "קהל" מסביב).

. בקורינטוס ירדנו מהכביש המהיר. הכוונה היתה להגיע לקפה של הגשר של איסטמיה (Isthmia Bridge Cafe).

אבל כשהגענו לגשר הסתבר שהוא חסום למעבר כלי רכב. בצד שממנו הגענו יש מסעדה אחרת - פראנה

(Perana)

הצצנו עליה מתוך הרכב והחלטנו להתעקש על בית הקפה השני. כדי להגיע אליו כיוונתי את גוגל מפס ל-

Old Isthmus Bridge

ומשם נווטנו שוב לבית הקפה. מצאנו חניה סמוכה בקלות.

המקום נמצא ממש על התעלה של קורינטוס, והוא נחמד ונגיש, כולל השירותים (ייתכן שיש מדרגה או שתיים. השירותים הנגישים נעולים גם שם ). כדי לשבת קרוב לגדה צריך לרדת כמה מדרגות. אנחנו נשארנו בחלק העליון - וגם משם יש תצפית לא רעה. הגדה ממול נראית די מוזנחת. אבל הישיבה נעימה בצל העצים, ויצא לנו לראות ספינת תיירים שבדיוק עברה בתעלה. 

כעבור חמישה ימים, בדרך חזרה מאפידברוס, עצרנו בגשר הישן, ושם הנוף מרשים יותר. בנוסף הבנתי בדיעבד שיש נקודת צפית ממנה רואים ממש איך אניות נכנסות לתעלה, אבל עד עכשיו אני לא בטוחה היכן היא ובאיזו תדירות זה קורה.

בכל מקרה, בקפה של גשר איסטמיה היו לא מעט ישראלים: זוג, חבורה של צעירים , ומשפחה מורחבת של שלושה דורות, כולל תינוק

שני מלצרים ניסו לשרת את כולם, המקום לא היה עמוס אבל גם לא ריק, כך שהשירות היה איטי. האוכל היה חביב (פיצה, סלט, מיקס בשרים) האחרים התלהבו יותר ממני, אבל הסכימו שבסך הכל מדובר במקום די תיירותי.. 

חלק מהאוכל בקפה של גשר איסטמיה

עד קורינטוס – אבי נהג. משם אני החלפתי אותו בלי לדעת מה מחכה לנו בהמשך הדרך למלון: די מהר הכביש הופך למפותל ומאתגר, נמתך לאורך מצוקים ודורש עירנות וזהירות, אבל עמדתי במשימה בכבוד.

הגענו למלון בשעות אחר הצהריים המוקדמות. התמקמנו ונחנו. כולנו היינו עייפים מלילה קצר שהסתיים בנסיעה מוקדמת לנמל התעופה. הזמנו אוכל ממסעדת הסטורק הסמוכה ואני והבכור הלכנו להביא אותו לחדר. וכך הסתיים היום הראשון שלנו ביוון – הלכנו לישון מוקדם, מרוצים ומצפים להמשך.

 

 

 

מטיילים אחרת: יוון - פלופונס – המלונות

 

את השהות בדרום יוון חילקנו לשניים: חמישה לילות באפידברוס ושניים נוספים קרוב לשדה התעופה של אתונה, במטרה להקל על עצמנו את ההגעה לטיסה חזרה בשעת בוקר מוקדמת.

באפידברוס ישנו באקרון לאקג'רי הולידיי, והמלון הסמוך לשדה התעופה הוא מייקלינה בוטיק הוטל. המלונות התגלו כשונים מאד זה מזה כפי שאפרט בהמשך.

Akron LuxuryHolidays

הנוף מחדר המלון באקרון לאקג'רי הולידיי

את המלון הזמנו באמצעות בוקינג, והוא ממוקם מעל לעיירה ארכאה-  אפידברוס (Archia Epidavros) עם נוף מרשים לעיירה, לחורש ולים - ואכן, כשהגענו גילינו שהנוף עומד בציפיות.

הזמנו שני חדרים נגישים ווידאנו שיש חניה במקום. מראש ידענו שלמלון   אין לובי, ושעבור הארוחות נצטרך להגיע למסעדה הסמוכה - הסטורק - מרחק של כמה מאות מטרים, שלאבי יהיה כדאי מאד לעשות במכונית.

שולחן הקבלה (הקטנטן) ממוקם בתוך החנות שבמתחם הסטורק

 (Stork).

נגישות

כשהגענו, הוצע לנו שדרוג לחדרים גדולים יותר הצמודים למסעדה, אך הגישה אליהם כללה שיפוע תלול ומדרגות רבות – ולכן ויתרנו. לבסוף קיבלנו את החדרים הנגישים שהזמנו מראש: B1 ו-B2

הגישה מהחניה אליהם היא קלה ונוחה, אך בתוך החדרים עצמם הנגישות חלקית בלבד: הפתחים לא רחבים במיוחד ולמקלחת יש סף בגובה מספר סנטימטרים. בנוסף, המקלחת די חלקה ויש לשים לב ולהיזהר.

החדרים והשירות

החדרים נראים חדשים ומעוצבים, אך פחות נעימים ופחות פונקציונליים. אמנם יש מקרר קטן וכל אורח מקבל בקבוק מים מדי יום, אבל חסרים פריטים בסיסיים אחרים כמו קומקום או אמצעים להכנת שתייה חמה, כיור נוסף, מראה מגדילה, מראת גוף וטישיו.

הוויי-פיי חלש מאוד, והרעש מהכביש נשמע היטב – אם כי בלילה התנועה פוסקת כמעט כליל.

רמת הניקיון היתה בינונית: שערות במקלחת וסדינים מוכתמים. גם השירות היה מינימלי, והתחושה הכללית יותר של מוטל מאשר מלון.

החדר באקרון לאקג'רי הולידיי

מיקום והתנהלות

המיקום מבודד, מה שהגביל את האפשרות להסתובב רגלית – חסרון במיוחד עבור שני הבנים. הנסיעה בלילה בכבישים הצרים והלא מוארים היתה מבחינתי לא נעימה, כך שבערבים נשארנו במתחם.

בשורה התחתונה

יתכן שהמלון מתאים לשהות קצרה של לילה או שניים, בעיקר בזכות הנוף. מאחר שהשהות שלנו היתה ארוכה יותר – חסרו לנו נוחות, שירות ופינוקים בסיסיים.

 

Mikelina Boutique Hotel

בחצר של מייקלינה בוטיק הוטל

המלון נמצא בפליני (Pallini) בסמוך לשדה התעופה של אתונה, וכשמו כן הוא - לא גדול, נעים ומעוצב בקפידה.

נגישות

במקור הזמנו שני חדרי בונגלו עם פטיו, אך זו התבררה כטעות: הם מרוחקים כ-150 מטר לפחות מהחניה. במעמד הצ'ק אין, הציעו לנו לשדרג את החדרים (בתשלום נוסף) לחדרים נגישים במבנה המרכזי. לקחנו שני חדרים כאלה – אחד מעל השני. בדיעבד, ייתכן שאם היינו מוותרים על חדר נגיש עבור הבנים, היינו מצליחים לקבל שני חדרים סמוכים.

חשוב לציין:

למרות ההכרזה על "חדרים נגישים", חדר האוכל שבו הוגשה ארוחת הבוקר אינו נגיש, ויש לרדת אליו שלוש מדרגות ממש לא נוחות ואפילו די מסוכנות למי שמתקשה.

החדרים

החדר שקיבלנו היה ענק (למעשה מיועד לשלושה אורחים), עם מיטה זוגית ומיטת יחיד נוספת – ששימשה אותנו כספה לאירוח לבנים ולהנחת המזוודה.

למרות שיש רק חלון קטן ואין נוף, התחושה נעימה ולא קלסטרופובית, בזכות הגודל והעיצוב.

כאן זכינו באינטרנט שתפקד כמו שצריך, קומקום ושתייה חמה בחדר ומקרר קטן. מצד שני הכיור במטבחון היה תקול ודלף ולכן לא יכולנו לנצל אותו.

חדר הרחצה גדול ונוח, כולל המקלחון. רק את מייבש השיער לא הצלחתי לתפעל – לא בחדר שלנו וגם לא את זה שהיה אצל הבנים (אולי פספוס בהבנה שלי).

שירות

השירות שקיבלנו לאורך השהות שלנו (שני לילות) היה אדיב ביותר.

אוכל

ארוחת הבוקר לא אכזבה בסטנדרטים היווניים – כולל גבינות, ירקות, ביצים, שתייה קלה וחמה (ממכונה) וקינוחים טעימים הרבה יותר מדי.

שלושת הקופים - הגירסה היוונית

בחדר האוכל של המלון

בשורה התחתונה

מלון נעים ונוח, שמתאים מאד ללילה או שניים אחרי או לפני טיסה.

עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שהנגישות חלקית בלבד – בעיקר בכל הקשור לאזור ארוחת הבוקר.