יוון 2025 - היום השמיני: ההמראה חזרה הביתה

 10.10.2025

סיבובים לתוך שדה התעופה והחוצה ממנו

למחרת אכלנו ארוחת בוקר במלון ויצאנו לשדה התעופה אתונה. שם השארתי את אבי, הבנים והמזוודות בכניסה לאולם הטיסות היוצאות, ויצאתי לבדי להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה יורופקאר.

בשלב הזה כבר הרגשתי בנוח לנהוג ברכב ולנווט בעזרת גוגל מפס. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שאפשר לבחור יעד בתוך שדה התעופה, אבל בפועל הוא מנווט תמיד לכניסה לשדה, ללא קשר לנקודה הספציפית. כך מצאתי את עצמי יוצאת משדה התעופה רק כדי להיכנס אליו שוב, כשגוגל מכריז בביטחון "הגעת ליעד!", למרות שממש לא הגעתי.

כשהבנתי זאת, ניסיתי לנווט על פי השילוט לאיזור השכרת הרכבים, רק כדי לגלות שיורופקאר בכלל לא שם, אלא בסמוך לאולם הטיסות הנכנסות (וטוב שכך, מכיוון שזה הקל עלינו מאד כשהגענו לקבל את הרכב).

מאחר שהתנועה בשדה חד-סטרית, נאלצתי שוב לצאת מהשדה, רק כדי להיכנס אליו ולנווט הפעם – באמצעות השילוט – למלון סופיטל, שממש אחריו נמצא המגרש של יורופקאר. סוף סוף הושלמה המשימה שלקחה יותר זמן ממה ששיערנו. אבי והבנים לא הבינו מה קרה לי, מה עוד שכשעקבו אחרי במערכת המיקום המשפחתית ראו שאני נוסעת במעגלים, יוצאת ונכנסת משדה התעופה..

הם, לעומתי, הסתדרו בקלות בחדר הנעזרים, שם ישבו וחיכו בנוחות ששונה לגמרי מהעומס והבלגן שחווינו בעמדת הנעזרים בנתב"ג. הבעיה היחידה היתה שהודיעו לנו שרק מלווה אחד יכול להתלוות לאבי שנעזר בכיסא גלגלים. מה שאומר שעלינו להתפצל כמשפחה. אבל כשראו אותי החליטו שזה יהיה בסדר אם כולנו נתלווה אל אבי. אחרי שעשינו צ'ק אין למזוודות, בכניסה לאולם הטיסות עצמן, העניין חזר על עצמו ושוב ביקשו לפצל אותנו. לא התווכחנו, ואולי בזכות זה החליטו שוב לוותר ועברנו יחד את כל הבידוק עד הטיסה.

 

וכך תם ונשלם הטיול שלנו בדרום יוון עם שתי מסקנות עיקריות לחופשות המשפחתיות הבאות:

• להעדיף מלון שממנו יוכלו הבנים לצאת ולהסתובב באופו עצמאי
• ולהשתדל לשלב בכל יום נקודות עניין כמו מוזיאון, אתר ארכיאולוגי או לפחות תצפית מרשימה.

 

בכל מקרה, בסופו של דבר, חזרנו לארץ מרוצים, עם מצברים מלאים וצפייה לחופשה הבאה.

חזרנו מהעננים ... עד הפעם הבאה

יוון 2025 - היום השביעי: רצוף בעיקר באכזבות עם הפתעה נחמדה לסיום

  

9.10.2025

מוזיאון הספינה אוורוף (צילום מהרשת)

אל היום השביעי יצאנו בכוונה להעניק חוויה מתקנת למתבגר. מסתבר שהתאכזב מנאפפיליון, וציפה ליותר הליכה לאורך החוף. לעומת זאת, האתר הארכיאולוגי באפידברוס – האמפיתיאטרון והמוזיאון – היה מבחינתו שיא הטיול. לכן חיפשתי יעד דומה – מוזיאון מעניין ונגיש, קרוב לים –  ובחרנו במוזיאון הספינה אוורוף בפלירו.

זה מוזיאון צף של ספינה מראשית המאה ה-20, עם הבטחה לתצוגה של החיים על ובתוך האניה. בפועל, התברר שהמוזיאון אמנם מסומן כנגיש, אך ההגעה אליו מורכבת: הוא מרוחק מהחניה ודורש עליה במדרגות (או כך לפחות הסבירו לנו בכניסה). האטרקציה האמיתית נרשמה בדרך אליו, שהמתבגר ואני עשינו, בזמן שהבכור ואבי חיכו לנו ברכב: כלי שיט ענק מימדים שעגן בסמוך, לשם עבודות שיפוץ.

לבסוף החלטנו לוותר על הביקור במוזיאון, והמשכנו לנסוע לאורך הטיילת של פליסבוס.

ובעיקר התרשמנו מהקושי למצוא חניה, עליו התגברנו רק כשהגענו לקצה הטיילת – פה:

שם יכולנו להחנות ולצאת מהאוטו. קודם כל לשירותים שהיו נגישים (שירותי הנשים, לעומת זאת, היו נעולים). ואז ערכנו סיור קצר במקום – יאכטות רבות שעוגנות ושלט שאוסר על הצילום. היה נחמד בתור חילוץ עצמות, אבל האמת היא שבשלב הזה כבר שבענו ממעגנים ויאכטות.

המתבגר ביקש לטייל בפארק, שלא היה בנמצא באותה הנקודה. לכן חזרנו לאיזור המוזיאון וחנינו בסופו של דבר בחניה בתשלום (שעולה יורואים בודדים). יצאנו כולם מהרכב. המתבגר ואני הלכנו לסיור מקדים בעוד הבכור ואבי משתרכים מאחור. מהר מאד הבנו שהחניה רחוקה מהפארק וגם המסעדות די רחוקות. מה שגרם לנו להתקפל שוב די מהר, ולצאת לדרך חזרה לאיזור המלון.

התכוונו לאכול צהריים במסעדה שאיתרתי מבעוד מועד:

LE BEBE BONI BISTROT

אבל מציאת חניה התגלתה שוב כמשימה בלתי אפשרית. אז אלתרנו ובחרנו את המקום הבא:

Stis Elies Canteen

 (צילום מהרשת) Stis Elies Canteen

כאן חיכתה לנו ההפתעה של היום: מסעדה מקומית, פשוטה ואותנטית, עם חניה בשפע ונגישה מספיק עבורינו, כולל השירותים. (אם כי לא נגיש לכיסאות גלגלים – החניה על שטח לא סלול והכניסה לשירותים, כמו גם התא עצמו, די צפופים.)

המקום היה מלא בעיקר בחבורות, והאווירה היתה בהתאם. עלה לנו כ 16 יורו לכל אחד. על המנות הראשונות ויתרנו ולמנות העיקריות לקח זמן להגיע – כמיטב המסורת היוונית שאליה כבר התרגלנו. בסוף הארוחה כולם זוכים לקינוח של ארטיקון שוקולד מצופה, על חשבון הבית. חוויית הארוחה כולה היתה תיקון ליום אחרון די מאכזב, שאפילו תמונות אין לי ממנו (ולכן התמונות כאן הן מהרשת).

את ארוחת הערב האחרונה ביוון אכלנו בחדר, והתחלנו באריזות לקראת הטיסה בבוקר המחרת.

יוון 2025 - היום השישי: מעבר מלון מאפידברוס לאזור נמל התעופה של אתונה

 8.10.2025

תעלת קורינטוס

זה היה היום שבו ארזנו את עצמנו ועברנו בית מלון.

היום התחיל בגשם קל, ואנחנו אכלנו את ארוחת הבוקר בסטורק. דווקא הפעם, כשהזמנתי במכוון חביתה עם גבינה – היא אכזבה: לטעמי היא היתה עשויה מדי, ועם מעט מדי גבינה.

כשיצאנו לדרך – אחרי הצ'ק-אאוט – בסביבות השעה 11:00, מזג האוויר כבר התחיל להשתפר ולהתבהר. כמעט מיד נתקלנו ברכב שעבר תאונה – הראשון שראינו בכל זמן השהות שלנו.

המשכנו בדרכינו, ולאחר כשעה הגענו לקורינטוס. כבר קודם לכן הכבישים השתפרו – פחות מצוקים, פחות פיתולים. בהדרגה גם התנועה הפכה לפחות דלילה. ויחד איתה נעלם גם השקט שליווה אותנו לאורך השהות בפלופונס.

כעצירה בקורינתוס בחרנו הפעם ב

Old Isthmus Bridge

מצאנו חניה בקלות. בסמוך יש מספר חנויות מזכרות לתיירים, ופארק שכולל תצוגה קטנה ומקורה של אתרים מעניינים בפלופונס. היא יכולה להיות נחמדה כספתח כשרק מגיעים לאיזור וגם כסיכום כשעוזבים. התצוגה והפארק שניהם נגישים, אך התצפית מהפארק לתעלה לא מוצלחת במיוחד. אבל בהליכה קצרה וקלילה אפשר להגיע לגשר עצמו, שבו יש שביל יעודי להולכי רגל. משם התצפית טובה בהרבה ואפילו הצלחתי לצלם סלפי עם התעלה (הייתי חייבת, אחרי שאבי הכריז שזה בלתי אפשרי).

אחרי שעזבנו את קורינטוס עלינו על כביש אגרה, כששרשרת הרים גבוהה ליוותה אותנו כתפאורה.

כאן הנווטת – שהיא אני – עשתה טעות קטנה שהכניסה אותנו לאתונה. התוצאה: פקקים איומים ותנועה קשה – ההפך הגמור מהפלופונס, שעלתה לנו בשעה שלמה נוספת של נסיעה. אבל, הי - עשינו וי על אתונה, למרות שתכננו לוותר עליה לחלוטין.

בסופו של דבר הצלחנו להשאיר את כל הבלגן מאחורינו ולהגיע למלון.

 

 לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לקניו הגדול הסמוך 

Smart park

שאליו הגענו בפחות מ10 דקות נסיעה!

אכלנו ב

Goody’s Burger house

שהוא מזון מהיר

ממש ליד דלפק השירות

Customer service

שם גם השאלנו כיסא גלגלים ללא עלות, בהצגת דרכון.

החניה הנגישה הסמוכה ביותר היא בחניון התת קרקעי באיזור

 A או B

מהם ניתן לעלות לקומה 0 באמצעות המעלית הממוקמת ביניהם

אחרי ששבענו מהאוכל יצאנו להסתובב בקניון – והוא פשוט ענק. עד כדי כך שהשתמשנו בגוגל מפס כדי לנווט ולהגיע לחנויות הספציפיות שעניינו אותנו. בין מבחר המותגים אפשר למנות את נייק, ליווייס וטומי הילפיגר.

השלל שלנו כלל נעלי ניו באלאנס מידה 49 – שלא מצאנו בארץ – ב-62 יורו. הקפוצ׳ונים, לעומת זאת, עלו שם  מעל 50 יורו ולכן השארנו אותם על המדף. ב-

H&M

מצאנו ווטשרטים בסיסיים וחלקים ב 25 יורו.

לסיום רצינו לערוך קניות בסופרמרקט הגדול שבקניון, אבל למרות נסיונות נואשים (והתעקשות שלי) לא הצלחנו למצוא את הכניסה אליו, אלא רק לגלות את המגבלות של גוגל מפס בניווט רב מפלסי.

אז עצרנו בסופרמרקט אחר, מחוץ לקניון, וקנינו לחם וגבינות שאכלנו במלון, אליו חזרנו בדיוק בזמן לארוחת הערב (בשבע וחצי). זה היה היום הכי ארוך שלנו בכל החופשה!

לסיכום אפשר לומר שהמתבגר התלהב בקורינטוס וסבל בקניות.

יוון 2025 - היום החמישי: נאפפיליו

 

7.10.25

בדרך מהחניה למסעדת מלון מייק

בבוקר חזרנו לאכול אצל מייק. באנו מוקדם יותר ולמרות זאת הבופה לא היה שופע במיוחד. עדיין, כשאשת הצוות ראתה אותי ושאלה מה חסר לי, היא דאגה להביא לי צלחת מלאה במלפפונים.

לקראת סיום הארוחה יצאתי להליכה קצרה לאורך המעגן. זכיתי לראות קיפודי ים, קצת גרפיטי, נוף למים עם ספינות שונות ובעיקר שקט ושלווה.

סידרת תמונות מהמשך המעגן

משם יצאנו לדרך לכיוון נאפפיליו - העיר הגדולה באיזור. הכבישים היו טובים יותר וככל שהתקרבנו ליעד – הם רק משתפרו.

בחרנו לנסוע דרך 

Lygourio

שאמורה להיות עיר ימי ביניימית, אבל קשה לומר שהבנו את הקטע שלה. ייתכן שפשוט לא הגענו לנקודות הנכונות ובסופו של דבר ויתרנו והמשכנו לדרכינו.

כשהגענו לנאפפיליו, הדבר הראשון שעשינו היה לעצור לתצפית על העיר והאיזור ממבצר פלמידי

Palamidi Fortress

אין שם יותר מדי מקומות חניה, אבל התחלופה גבוהה ומקומות מתפנים די מהר. בזמן שחיכינו, הבנים ואבי ירדו מהרכב כדי לעשות תצפית ואז אבי ואני התחלפנו.

הנוף פשוט עוצר נשימה, והגובה קצת מאתגר למי שסובל מפחד גבהים (כמוני).

הנוף מהמבצר

יכולנו להכנס למבצר ללא תשלום בדומה לאופן שבו נכנסנו לאתר הארכיאולוגי ביום הקודם, אבל החבר'ה החליטו לוותר, ולי, האמת, זה היה קצת חבל.

משם ירדנו לנאפפיליו עצמה, לאיזור התיירותי שבקרבת הנמל. נכנסנו עם הרכב לסמטאות הצרות: מכיוון שלא ראינו שילוט שאוסר זאת, הנחנו שמותר.

. לא הצלחנו למצוא חניה בנמל או בסמוך לו – הכל היה עמוס מאד, למרות שזה היה מחוץ לעונה ולא סוף שבוע. לכן חנינו רחוק יותר. כשחזרנו כעבור 45 דקות, בסביבות 14:00, שמנו לב שהתחילו להתפנות חניות.

החניה היתה באיזור הזה.

אבי נשאר ברכב, והבנים ואני יצאנו לסיבוב קצר באיזור התיירותי – בין סמטאות ציוריות מלאות חנויות לתיירים, אמנות ובוטיקים. נכנסנו גם לכנסיה הקטנה – הראשונה בחייו של הבן הצעיר.

מקדש מעט באמצע הרחוב בנאפפליו

אחרי שחזרנו לאבי ולרכב, המשכנו לטולו ואכלנו צהריים בהוטל סולון:

במקום יש חניה פרטית, שבה חנינו ללא כל בעיה. בכניסה, בדרך לאיזור הישיבה, יש שתי מדרגות נפרדות בגובה סביר. השירותים נגישים.

התיישבנו בפנים (הישיבה בחוץ דורשת ירידה במדרגות). בחוץ יש רצועת חוף צרה וגם מבפנים אפשר להנות מהנוף לים.

נהנינו מהשירות ומהאוכל.

הנוף לים ולאי קטנטן מהוטל סולון

בסיום הארוחה המשכנו להסתובב עם הרכב בטולו, ועצרנו בסופרמרקט לקנות לחם וגבינות לארוחת הערב. גם כאן מצאנו חניה קרובה ונוחה בקלות.

וזה סגר פחות או יותר את השהות שלנו באיזור אפידברוס. נשארו עוד יומיים לחופשה, ולמחרת עזבנו לטובת מלון אחר, קרוב יותר לשדה התעופה.

מטיילים קצת אחרת – למה ואיך

טיולים בחו"ל – אנחנו עושים את זה אחרת. לא מתוך אידיאולגיה אלא כי מציאות חיינו מחייבת זאת.

 

מי אנחנו

אבי יליד 1965, ואני – אירית – ילידת 1970.

נולדתי עם שיתוק מוחין קל וניכר לעין, שפוגע במוטוריקה הגסה ועדינה, משבש מעט את הדיבור וגורם לתנועות בלתי רצוניות של הצוואר והראש. ועדיין מאפשר לי תפקוד עצמאי כמעט מלא. אני נוהגת, עובדת ומסוגלת ללכת למרחקים ללא עזרים.

אצל אבי התפרצה דלקת מפרקים כרונית סביב גיל 18. במהלך השנים היא פגעה בברכיים ובמפרקי הירך (שהוחלפו פעמיים כל אחד), מה שהשאיר אותו עם קושי ומגבלה בהליכה. הוא מתנייד בעזרת קביים ומגבלת ההליכה שלו עומדת על כ-2 ק"מ ביום – פרוסים לאורך כל היום. זו הסיבה שאנחנו תמיד מטיילים עם רכב (שכור) צמוד ומעדיפים להתרחק מערים גדולות ואתרים עמוסים.

אלה אנחנו בתצפית ממצודת ברשיה, צפון איטליה, סתיו 2024

חו"ל ואנחנו

כשדרכינו הצטלבו ב-1999, היו מאחוריי מספר נסיעות לחו"ל, בעיקר לערים שונות באירופה, ושלוש שנים של רילוקיישן בארצות הברית. אבי, לעומת זאת, היה בתול-חו"ל. בשנים הראשונות הקפדנו לצאת ביחד לחו"ל פעם בשנה, בד"כ באביב. היעד הראשון היה דרום צרפת, ואחריו ביקרנו בספרד ובאיזור האגמים באיטליה (שם בילינו את ירח הדבש שלנו). הספקנו לגנוב עוד סופ"ש סתוי ארוך ברודוס, לפני שהפכנו להורים בפעם הראשונה. ואז הנסיעות לחו"ל הפסיקו כמעט כליל, להוציא שני מסעות קרוז עם המשפחה המורחבת מהצד שלי: לקריביים (ב-2007) ולחופי הים התיכון (ב-2018).

בינתיים הבנים שלנו גדלו ובגרו, ובסתיו 2024 יצאנו שוב לחו"ל, רק אני ואבי, לשחזר את ירח הדבש שלנו בצפון איטליה. ובסתיו 2025 עשינו טיול בדרום יוון בהרכב משפחתי – יחד עם שני הבנים.

 

אז למה אחרת

אנחנו מטיילים קצת אחרת קודם כל בגלל מגבלת ההליכה של אבי. שיטוט באתרי תיירות אפשרי עבורינו באופן מאוד מוגבל, אם בכלל. מה שמאלץ אותנו לעשות בחירה מודעת במה שבאמת מתאים לנו, במקום במה שכולם עושים בדרך כלל. לכן העדפנו, מאז ומתמיד, מסלולים הכוללים נסיעה במכונית הצמודה ועצירות לשם תצפיות על הנוף. כך, למשל, טיול תצפיות בנהר הארדש שבדרום צרפת היה ממש אידיאלי. בנוסף, נעדיף להשקיע קצת יותר תקציב במלון טוב באיזור מרכזי, שמציע גם חניה צמודה. כך, בזמן שאבי נח ואוסף כוחות, אני יכולה לצאת ולשוטט להנאתי ולעשות קצת קניות של מזכרות ומתנות.

יחד עם זאת, לטייל היום שונה מאד מטיולים שערכנו בראשית שנות האלפיים. נתחיל בזה שאז לא היה וייז, ואני – בתור הנווטת – נעזרתי במפות כבישים ענקיות שרכשנו לפני כל נסיעה. בנוסף, האינטרנט בכלל וגוגלמפס בפרט, מאפשרים חקירה מקדימה של היעדים השונים, כדי לבחון עד כמה הם נגישים ומתאימים עבורינו.

ומעבר לכל – גם אנחנו השתנינו, התבגרנו והחכמנו במהלך עשרים וחמש (ואף יותר) השנים שחלפו. אם פעם הייתי מנסה להצמד לספרי מדריכי הטיולים – כי זה מה שהיה בנמצא וזה מה שהכרתי, הרי שהיום למדנו שנינו שאין שום מחוייבות להספיק ולראות הכל וגם לא לעשות "וי" על שום דבר, אלא רק להנות מהדרך – באופן שמתאים לנו, בקצב שלנו ומתוך תחושה של בחירה וחופש.