טיולים בחו"ל – אנחנו עושים את זה אחרת. לא מתוך אידיאולגיה אלא כי מציאות חיינו מחייבת זאת.
מי אנחנו
אבי יליד 1965, ואני – אירית – ילידת
1970.
נולדתי עם שיתוק מוחין קל וניכר לעין,
שפוגע במוטוריקה הגסה ועדינה, משבש מעט את הדיבור וגורם לתנועות בלתי רצוניות של
הצוואר והראש. ועדיין מאפשר לי תפקוד
עצמאי כמעט מלא. אני נוהגת, עובדת ומסוגלת ללכת למרחקים ללא עזרים.
אצל אבי התפרצה דלקת מפרקים כרונית
סביב גיל 18. במהלך השנים היא פגעה בברכיים ובמפרקי הירך (שהוחלפו פעמיים כל אחד),
מה שהשאיר אותו עם קושי ומגבלה בהליכה. הוא מתנייד בעזרת קביים ומגבלת ההליכה שלו
עומדת על כ-2 ק"מ ביום – פרוסים לאורך כל היום. זו הסיבה שאנחנו תמיד מטיילים
עם רכב (שכור) צמוד ומעדיפים להתרחק מערים גדולות ואתרים עמוסים.
חו"ל ואנחנו
כשדרכינו הצטלבו ב-1999, היו מאחוריי
מספר נסיעות לחו"ל, בעיקר לערים שונות באירופה, ושלוש שנים של רילוקיישן
בארצות הברית. אבי, לעומת זאת, היה בתול-חו"ל. בשנים הראשונות הקפדנו לצאת
ביחד לחו"ל פעם בשנה, בד"כ באביב. היעד הראשון היה דרום צרפת, ואחריו
ביקרנו בספרד ובאיזור האגמים באיטליה (שם בילינו את ירח הדבש שלנו). הספקנו לגנוב
עוד סופ"ש סתוי ארוך ברודוס, לפני שהפכנו להורים בפעם הראשונה. ואז הנסיעות
לחו"ל הפסיקו כמעט כליל, להוציא שני מסעות קרוז עם המשפחה המורחבת מהצד שלי:
לקריביים (ב-2007) ולחופי הים התיכון (ב-2018).
בינתיים הבנים שלנו גדלו ובגרו, ובסתיו 2024 יצאנו שוב לחו"ל, רק אני ואבי, לשחזר את ירח הדבש שלנו בצפון איטליה.
ובסתיו 2025 עשינו טיול בדרום יוון בהרכב משפחתי – יחד עם שני הבנים.
אז למה אחרת
אנחנו מטיילים קצת אחרת קודם כל בגלל
מגבלת ההליכה של אבי. שיטוט באתרי תיירות אפשרי עבורינו באופן מאוד מוגבל, אם
בכלל. מה שמאלץ אותנו לעשות בחירה מודעת במה שבאמת מתאים לנו, במקום במה שכולם
עושים בדרך כלל. לכן העדפנו, מאז ומתמיד, מסלולים הכוללים נסיעה במכונית הצמודה
ועצירות לשם תצפיות על הנוף. כך, למשל, טיול תצפיות בנהר הארדש שבדרום צרפת היה
ממש אידיאלי. בנוסף, נעדיף להשקיע קצת יותר תקציב במלון טוב באיזור מרכזי, שמציע
גם חניה צמודה. כך, בזמן שאבי נח ואוסף כוחות, אני יכולה לצאת ולשוטט להנאתי
ולעשות קצת קניות של מזכרות ומתנות.
יחד עם זאת, לטייל היום שונה מאד
מטיולים שערכנו בראשית שנות האלפיים. נתחיל בזה שאז לא היה וייז, ואני – בתור
הנווטת – נעזרתי במפות כבישים ענקיות שרכשנו לפני כל נסיעה. בנוסף, האינטרנט בכלל
וגוגלמפס בפרט, מאפשרים חקירה מקדימה של היעדים השונים, כדי לבחון עד כמה הם
נגישים ומתאימים עבורינו.
ומעבר לכל – גם אנחנו השתנינו, התבגרנו והחכמנו במהלך עשרים וחמש (ואף יותר) השנים שחלפו. אם פעם הייתי מנסה להצמד לספרי מדריכי הטיולים – כי זה מה שהיה בנמצא וזה מה שהכרתי, הרי שהיום למדנו שנינו שאין שום מחוייבות להספיק ולראות הכל וגם לא לעשות "וי" על שום דבר, אלא רק להנות מהדרך – באופן שמתאים לנו, בקצב שלנו ומתוך תחושה של בחירה וחופש.
כל הכבוד לכם. תמשיכו לטייל ולהנות בקצב שלכם
השבמחקתודה מוטי!
מחק