יוון 2025 - היום השמיני: ההמראה חזרה הביתה

 10.10.2025

סיבובים לתוך שדה התעופה והחוצה ממנו

למחרת אכלנו ארוחת בוקר במלון ויצאנו לשדה התעופה אתונה. שם השארתי את אבי, הבנים והמזוודות בכניסה לאולם הטיסות היוצאות, ויצאתי לבדי להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה יורופקאר.

בשלב הזה כבר הרגשתי בנוח לנהוג ברכב ולנווט בעזרת גוגל מפס. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שאפשר לבחור יעד בתוך שדה התעופה, אבל בפועל הוא מנווט תמיד לכניסה לשדה, ללא קשר לנקודה הספציפית. כך מצאתי את עצמי יוצאת משדה התעופה רק כדי להיכנס אליו שוב, כשגוגל מכריז בביטחון "הגעת ליעד!", למרות שממש לא הגעתי.

כשהבנתי זאת, ניסיתי לנווט על פי השילוט לאיזור השכרת הרכבים, רק כדי לגלות שיורופקאר בכלל לא שם, אלא בסמוך לאולם הטיסות הנכנסות (וטוב שכך, מכיוון שזה הקל עלינו מאד כשהגענו לקבל את הרכב).

מאחר שהתנועה בשדה חד-סטרית, נאלצתי שוב לצאת מהשדה, רק כדי להיכנס אליו ולנווט הפעם – באמצעות השילוט – למלון סופיטל, שממש אחריו נמצא המגרש של יורופקאר. סוף סוף הושלמה המשימה שלקחה יותר זמן ממה ששיערנו. אבי והבנים לא הבינו מה קרה לי, מה עוד שכשעקבו אחרי במערכת המיקום המשפחתית ראו שאני נוסעת במעגלים, יוצאת ונכנסת משדה התעופה..

הם, לעומתי, הסתדרו בקלות בחדר הנעזרים, שם ישבו וחיכו בנוחות ששונה לגמרי מהעומס והבלגן שחווינו בעמדת הנעזרים בנתב"ג. הבעיה היחידה היתה שהודיעו לנו שרק מלווה אחד יכול להתלוות לאבי שנעזר בכיסא גלגלים. מה שאומר שעלינו להתפצל כמשפחה. אבל כשראו אותי החליטו שזה יהיה בסדר אם כולנו נתלווה אל אבי. אחרי שעשינו צ'ק אין למזוודות, בכניסה לאולם הטיסות עצמן, העניין חזר על עצמו ושוב ביקשו לפצל אותנו. לא התווכחנו, ואולי בזכות זה החליטו שוב לוותר ועברנו יחד את כל הבידוק עד הטיסה.

 

וכך תם ונשלם הטיול שלנו בדרום יוון עם שתי מסקנות עיקריות לחופשות המשפחתיות הבאות:

• להעדיף מלון שממנו יוכלו הבנים לצאת ולהסתובב באופו עצמאי
• ולהשתדל לשלב בכל יום נקודות עניין כמו מוזיאון, אתר ארכיאולוגי או לפחות תצפית מרשימה.

 

בכל מקרה, בסופו של דבר, חזרנו לארץ מרוצים, עם מצברים מלאים וצפייה לחופשה הבאה.

חזרנו מהעננים ... עד הפעם הבאה

יוון 2025 - היום השביעי: רצוף בעיקר באכזבות עם הפתעה נחמדה לסיום

  

9.10.2025

מוזיאון הספינה אוורוף (צילום מהרשת)

אל היום השביעי יצאנו בכוונה להעניק חוויה מתקנת למתבגר. מסתבר שהתאכזב מנאפפיליון, וציפה ליותר הליכה לאורך החוף. לעומת זאת, האתר הארכיאולוגי באפידברוס – האמפיתיאטרון והמוזיאון – היה מבחינתו שיא הטיול. לכן חיפשתי יעד דומה – מוזיאון מעניין ונגיש, קרוב לים –  ובחרנו במוזיאון הספינה אוורוף בפלירו.

זה מוזיאון צף של ספינה מראשית המאה ה-20, עם הבטחה לתצוגה של החיים על ובתוך האניה. בפועל, התברר שהמוזיאון אמנם מסומן כנגיש, אך ההגעה אליו מורכבת: הוא מרוחק מהחניה ודורש עליה במדרגות (או כך לפחות הסבירו לנו בכניסה). האטרקציה האמיתית נרשמה בדרך אליו, שהמתבגר ואני עשינו, בזמן שהבכור ואבי חיכו לנו ברכב: כלי שיט ענק מימדים שעגן בסמוך, לשם עבודות שיפוץ.

לבסוף החלטנו לוותר על הביקור במוזיאון, והמשכנו לנסוע לאורך הטיילת של פליסבוס.

ובעיקר התרשמנו מהקושי למצוא חניה, עליו התגברנו רק כשהגענו לקצה הטיילת – פה:

שם יכולנו להחנות ולצאת מהאוטו. קודם כל לשירותים שהיו נגישים (שירותי הנשים, לעומת זאת, היו נעולים). ואז ערכנו סיור קצר במקום – יאכטות רבות שעוגנות ושלט שאוסר על הצילום. היה נחמד בתור חילוץ עצמות, אבל האמת היא שבשלב הזה כבר שבענו ממעגנים ויאכטות.

המתבגר ביקש לטייל בפארק, שלא היה בנמצא באותה הנקודה. לכן חזרנו לאיזור המוזיאון וחנינו בסופו של דבר בחניה בתשלום (שעולה יורואים בודדים). יצאנו כולם מהרכב. המתבגר ואני הלכנו לסיור מקדים בעוד הבכור ואבי משתרכים מאחור. מהר מאד הבנו שהחניה רחוקה מהפארק וגם המסעדות די רחוקות. מה שגרם לנו להתקפל שוב די מהר, ולצאת לדרך חזרה לאיזור המלון.

התכוונו לאכול צהריים במסעדה שאיתרתי מבעוד מועד:

LE BEBE BONI BISTROT

אבל מציאת חניה התגלתה שוב כמשימה בלתי אפשרית. אז אלתרנו ובחרנו את המקום הבא:

Stis Elies Canteen

 (צילום מהרשת) Stis Elies Canteen

כאן חיכתה לנו ההפתעה של היום: מסעדה מקומית, פשוטה ואותנטית, עם חניה בשפע ונגישה מספיק עבורינו, כולל השירותים. (אם כי לא נגיש לכיסאות גלגלים – החניה על שטח לא סלול והכניסה לשירותים, כמו גם התא עצמו, די צפופים.)

המקום היה מלא בעיקר בחבורות, והאווירה היתה בהתאם. עלה לנו כ 16 יורו לכל אחד. על המנות הראשונות ויתרנו ולמנות העיקריות לקח זמן להגיע – כמיטב המסורת היוונית שאליה כבר התרגלנו. בסוף הארוחה כולם זוכים לקינוח של ארטיקון שוקולד מצופה, על חשבון הבית. חוויית הארוחה כולה היתה תיקון ליום אחרון די מאכזב, שאפילו תמונות אין לי ממנו (ולכן התמונות כאן הן מהרשת).

את ארוחת הערב האחרונה ביוון אכלנו בחדר, והתחלנו באריזות לקראת הטיסה בבוקר המחרת.

יוון 2025 - היום השישי: מעבר מלון מאפידברוס לאזור נמל התעופה של אתונה

 8.10.2025

תעלת קורינטוס

זה היה היום שבו ארזנו את עצמנו ועברנו בית מלון.

היום התחיל בגשם קל, ואנחנו אכלנו את ארוחת הבוקר בסטורק. דווקא הפעם, כשהזמנתי במכוון חביתה עם גבינה – היא אכזבה: לטעמי היא היתה עשויה מדי, ועם מעט מדי גבינה.

כשיצאנו לדרך – אחרי הצ'ק-אאוט – בסביבות השעה 11:00, מזג האוויר כבר התחיל להשתפר ולהתבהר. כמעט מיד נתקלנו ברכב שעבר תאונה – הראשון שראינו בכל זמן השהות שלנו.

המשכנו בדרכינו, ולאחר כשעה הגענו לקורינטוס. כבר קודם לכן הכבישים השתפרו – פחות מצוקים, פחות פיתולים. בהדרגה גם התנועה הפכה לפחות דלילה. ויחד איתה נעלם גם השקט שליווה אותנו לאורך השהות בפלופונס.

כעצירה בקורינתוס בחרנו הפעם ב

Old Isthmus Bridge

מצאנו חניה בקלות. בסמוך יש מספר חנויות מזכרות לתיירים, ופארק שכולל תצוגה קטנה ומקורה של אתרים מעניינים בפלופונס. היא יכולה להיות נחמדה כספתח כשרק מגיעים לאיזור וגם כסיכום כשעוזבים. התצוגה והפארק שניהם נגישים, אך התצפית מהפארק לתעלה לא מוצלחת במיוחד. אבל בהליכה קצרה וקלילה אפשר להגיע לגשר עצמו, שבו יש שביל יעודי להולכי רגל. משם התצפית טובה בהרבה ואפילו הצלחתי לצלם סלפי עם התעלה (הייתי חייבת, אחרי שאבי הכריז שזה בלתי אפשרי).

אחרי שעזבנו את קורינטוס עלינו על כביש אגרה, כששרשרת הרים גבוהה ליוותה אותנו כתפאורה.

כאן הנווטת – שהיא אני – עשתה טעות קטנה שהכניסה אותנו לאתונה. התוצאה: פקקים איומים ותנועה קשה – ההפך הגמור מהפלופונס, שעלתה לנו בשעה שלמה נוספת של נסיעה. אבל, הי - עשינו וי על אתונה, למרות שתכננו לוותר עליה לחלוטין.

בסופו של דבר הצלחנו להשאיר את כל הבלגן מאחורינו ולהגיע למלון.

 

 לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לקניו הגדול הסמוך 

Smart park

שאליו הגענו בפחות מ10 דקות נסיעה!

אכלנו ב

Goody’s Burger house

שהוא מזון מהיר

ממש ליד דלפק השירות

Customer service

שם גם השאלנו כיסא גלגלים ללא עלות, בהצגת דרכון.

החניה הנגישה הסמוכה ביותר היא בחניון התת קרקעי באיזור

 A או B

מהם ניתן לעלות לקומה 0 באמצעות המעלית הממוקמת ביניהם

אחרי ששבענו מהאוכל יצאנו להסתובב בקניון – והוא פשוט ענק. עד כדי כך שהשתמשנו בגוגל מפס כדי לנווט ולהגיע לחנויות הספציפיות שעניינו אותנו. בין מבחר המותגים אפשר למנות את נייק, ליווייס וטומי הילפיגר.

השלל שלנו כלל נעלי ניו באלאנס מידה 49 – שלא מצאנו בארץ – ב-62 יורו. הקפוצ׳ונים, לעומת זאת, עלו שם  מעל 50 יורו ולכן השארנו אותם על המדף. ב-

H&M

מצאנו ווטשרטים בסיסיים וחלקים ב 25 יורו.

לסיום רצינו לערוך קניות בסופרמרקט הגדול שבקניון, אבל למרות נסיונות נואשים (והתעקשות שלי) לא הצלחנו למצוא את הכניסה אליו, אלא רק לגלות את המגבלות של גוגל מפס בניווט רב מפלסי.

אז עצרנו בסופרמרקט אחר, מחוץ לקניון, וקנינו לחם וגבינות שאכלנו במלון, אליו חזרנו בדיוק בזמן לארוחת הערב (בשבע וחצי). זה היה היום הכי ארוך שלנו בכל החופשה!

לסיכום אפשר לומר שהמתבגר התלהב בקורינטוס וסבל בקניות.

יוון 2025 - היום החמישי: נאפפיליו

 

7.10.25

בדרך מהחניה למסעדת מלון מייק

בבוקר חזרנו לאכול אצל מייק. באנו מוקדם יותר ולמרות זאת הבופה לא היה שופע במיוחד. עדיין, כשאשת הצוות ראתה אותי ושאלה מה חסר לי, היא דאגה להביא לי צלחת מלאה במלפפונים.

לקראת סיום הארוחה יצאתי להליכה קצרה לאורך המעגן. זכיתי לראות קיפודי ים, קצת גרפיטי, נוף למים עם ספינות שונות ובעיקר שקט ושלווה.

סידרת תמונות מהמשך המעגן

משם יצאנו לדרך לכיוון נאפפיליו - העיר הגדולה באיזור. הכבישים היו טובים יותר וככל שהתקרבנו ליעד – הם רק משתפרו.

בחרנו לנסוע דרך 

Lygourio

שאמורה להיות עיר ימי ביניימית, אבל קשה לומר שהבנו את הקטע שלה. ייתכן שפשוט לא הגענו לנקודות הנכונות ובסופו של דבר ויתרנו והמשכנו לדרכינו.

כשהגענו לנאפפיליו, הדבר הראשון שעשינו היה לעצור לתצפית על העיר והאיזור ממבצר פלמידי

Palamidi Fortress

אין שם יותר מדי מקומות חניה, אבל התחלופה גבוהה ומקומות מתפנים די מהר. בזמן שחיכינו, הבנים ואבי ירדו מהרכב כדי לעשות תצפית ואז אבי ואני התחלפנו.

הנוף פשוט עוצר נשימה, והגובה קצת מאתגר למי שסובל מפחד גבהים (כמוני).

הנוף מהמבצר

יכולנו להכנס למבצר ללא תשלום בדומה לאופן שבו נכנסנו לאתר הארכיאולוגי ביום הקודם, אבל החבר'ה החליטו לוותר, ולי, האמת, זה היה קצת חבל.

משם ירדנו לנאפפיליו עצמה, לאיזור התיירותי שבקרבת הנמל. נכנסנו עם הרכב לסמטאות הצרות: מכיוון שלא ראינו שילוט שאוסר זאת, הנחנו שמותר.

. לא הצלחנו למצוא חניה בנמל או בסמוך לו – הכל היה עמוס מאד, למרות שזה היה מחוץ לעונה ולא סוף שבוע. לכן חנינו רחוק יותר. כשחזרנו כעבור 45 דקות, בסביבות 14:00, שמנו לב שהתחילו להתפנות חניות.

החניה היתה באיזור הזה.

אבי נשאר ברכב, והבנים ואני יצאנו לסיבוב קצר באיזור התיירותי – בין סמטאות ציוריות מלאות חנויות לתיירים, אמנות ובוטיקים. נכנסנו גם לכנסיה הקטנה – הראשונה בחייו של הבן הצעיר.

מקדש מעט באמצע הרחוב בנאפפליו

אחרי שחזרנו לאבי ולרכב, המשכנו לטולו ואכלנו צהריים בהוטל סולון:

במקום יש חניה פרטית, שבה חנינו ללא כל בעיה. בכניסה, בדרך לאיזור הישיבה, יש שתי מדרגות נפרדות בגובה סביר. השירותים נגישים.

התיישבנו בפנים (הישיבה בחוץ דורשת ירידה במדרגות). בחוץ יש רצועת חוף צרה וגם מבפנים אפשר להנות מהנוף לים.

נהנינו מהשירות ומהאוכל.

הנוף לים ולאי קטנטן מהוטל סולון

בסיום הארוחה המשכנו להסתובב עם הרכב בטולו, ועצרנו בסופרמרקט לקנות לחם וגבינות לארוחת הערב. גם כאן מצאנו חניה קרובה ונוחה בקלות.

וזה סגר פחות או יותר את השהות שלנו באיזור אפידברוס. נשארו עוד יומיים לחופשה, ולמחרת עזבנו לטובת מלון אחר, קרוב יותר לשדה התעופה.

יוון 2025 - היום הרביעי: האמפיתיאטרון של אפידאורוס

 6.10.2025

מוצג במוזיאון באתר האמפיתאטרון

  

 זה היה הבוקר שבו התבשרנו, לאחר מתח רב, ש-20 החטופים החיים האחרונים שוחררו וחזרו ארצה!

בעודינו עוקבים אחרי החדשות, יצאנו לאכול שוב ארוחת בוקר בעיירה – הפעם ב

Praxis

הסמוכה גם היא למעגן, אך רחוקה קצת יותר מקו המים. לכן היא פחות מצטיינת בנוף לעומת מלון מייק.

ישבנו בחוץ – כלומר, מעבר לכביש מהמסעדה עצמה – והיה קל למצוא חניה ולהגיע לשולחן. המקום מצטיין בקפה שלו. יש אפשרות לארוחת בוקר מלאה, הכוללת גם עוגה טובה ומיץ תפוזים, אך המנות כוללות חביתת עין בלבד עם בייקון –פחות לטעמי (אם כי האחרים לא התרגשו מכך).

 

משם המשכנו לאתר הארכיאולוגי של האמפיתאטרון באשקלפייון של אפידורוס

זו נסיעה של כ-25 דקות

הכניסה לאתר היא ללא תשלום עבור ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18, וכן לנכה ולמלווה. אבי הציג תעודת נכה בינלאומית. לי לא היתה, אבל בכל זאת החשיבו גם אותי כנכה ואת הבן הבכור כמלווה. כך יצא שנכנסנו לאתר בחינם. (אגב, בעלי אזרחות אירופאית עד גיל 25 זכאים גם הם לכניסה חינם).

איפשרו לנו להיכנס עם הרכב עד המוזיאון ולחנות בצמוד לו – אך לא מעבר לכך 

האתרים הארכיאולוגיים דורשים הליכה והאמפיתיאטרון כולל גם טיפוס. הבנתי שקיימת נקודת תצפית לאמפי שאליה אפשר להגיע עם הרכב, אבל לא הצלחתי להבין היכן היא בדיוק.

אבי הסתפק בסיבוב קצר בחדר הראשון של המוזיאון, שהוא נגיש. כדי להמשיך לשני החדרים הנוספים צריך לרדת במדרגות. בזמן שאנחנו המשכנו להסתובב, אבי ישב בצל על גדר אבן נוחה, סמוך למוזיאון. השירותים נמצאים לא רחוק וגם הם נגישים.

באופן כללי זה אתר מאוד פופולרי. אנחנו הגענו מחוץ לעונה ובכוונה בחרנו ביום חול (שני). אמנם לא היה עמוס ומזג האוויר מושלם, אבל עדיין היו הרבה קבוצות של תיירים ותלמידים

המוזיאון עצמו לא גדול אך הרשימו אותנו המוצגים - פסלים בגדלים שונים ואבנים חצובות ומסוטטות.

 

עוד מהמוצגים במוזיאון

הבן הצעיר ואני המשכנו לאמפיתיאטרון, שהוא החלק המרשים ביותר – עם כ-13,000 מקומות ישיבה ואקוסטיקה מושלמת. טיפסנו במדרגות כמעט עד למעלה. את הירידה העדפתי לעשות במדרגות הצדדיות, שלהן מעקות משני הצדדים. אולי מתוך פחד הגבהים ואולי גם בגלל חוסר היציבות המסוים שלי

האמפיתאטרון בכל הדרו

בסופו של דבר, זה אחד האתרים המעניינים ביותר שבהם ביקרנו – והוא הותיר רושם רב, בעיקר על הבן הצעיר.

 

לארוחת הצהרים נסענו כ-45 דקות (וכחצי שעה מהמלון). התוכנית היתה לאכול ב-

‏STAVEDO-KORFOSRESTAURANT- PAPA GEORGE

אבל כשהגענו בסביבות 13:45, אמרו שייפתחו רק בתוך שעה

  במקום להמתין, מצאנו ממש בסמוך את

Captain’s Corner

מקום נגיש, כולל השירותים וממש לא עמוס, כך שמצאנו חניה בקלות

גם כאן המסעדה עצמה מעבר לכביש והישיבה היא ממש על המים, עם נוף יפה למפרץ

יושבים על המים עם נוף למפרץ

אווירה היתה נעימה בסך הכל, למרות שהבעלים ניסו לעודד ולדחוף להזמין כמה שיותר ובסוף גם החשבון הרגיש מעט גבוה ביחס למה שקיבלנו. כך שמבחינת השירות, התחושה הכללית שנשארה איתנו היתה פחות נעימה.

מאחר שלא היה עוף בתפריט, אני אכלתי המבורגר בקר ואבי שיפודי חזיר.

המבורגר ושיפודי חזיר

 

באותו ערב הזמנו אוכל מהסטורק הסמוך ואכלנו חדר.

וכך הסתיים היום הרביעי – מלא חוויות, מחשבות וניגודים.

 

יוון 2025 - היום השלישי: פורוס

5.10.2025

הנוף ממסעדת הסטורק

 

את ארוחת הבוקר אכלנו בסטורק: כ-10 יורו לאדם, כולל  קפה, חביתה או פשטידה ולקינוח – עוגה או ופל. הקפה היה פחות טעים לנו לעומת מייק, אבל נהנינו מהחביתות – בעיקר אני שקיבלתי אחת בטעות (בנוסף לפשטידה שהזמנתי). היא היתה עשויה בדיוק כמו שאני אוהבת, עם תוספת גבינה.

ואז יצאנו לפורוס. הנסיעה שוב התנהלה בכבישים פתלתלים - אם כי פחות מפחידים - לאורך החוף. בגאלטאס עלינו עם הרכב על מעבורת.

טיפים חשובים למעבורת:

כדי להגיע לנקודת העליה למעבורת, כוונו את מערכת הניווט על פורוס וודאו שהיא לא מכוונת להמנע ממעבורות.

חשוב לידע מראש את חברת ההשכרה של הרכב ולעשות ביטוח מיוחד. לפורוס , ביורופקאר,התשלום הוא 30 יורו לכל כיוון.

המעבורת עצמה (רכב  וארבעה נוסעים) עלתה כ-15 יורו לכל כיוון - לא עסק זול …

כרטיסים למעבורת קונים בבודקה הסמוכה אליה, כל פעם לכיוון אחד בלבד.

השיט קצר מאד – כ-5 דקות בלבד

עלינו למעבורת בתוך דקות גם בהלוך וגם בחזור. רק שימו לב בחזור היכן המעבורת הנכונה ואל תבזבזו זמן על אחת שסתם חונה כמו הקרון המנותק של המפוזר מכפר אז״ר (ואל תשאלו איך אני יודעת ...). 

 

פורוס עצמו נחמד אך קטן – בילינו בו כשעתיים. התחלנו בנסיעה לאורך הטיילת והמשכנו לאורך החוף, עד שהכביש מתחיל לעלות ולהתרחק ממנו. בשלב הזה הסתובבנו וחזרנו באותה הדרך, והמשכנו לכיוון השני – עדיין לאורך החוף – עד לנקודה בה שוב עוזבים את החוף ומתחילות עליות.

יש נוף נחמד של ים וחופים (לפחות אחד מהם נגיש), עיירות, הרבה בתי מלון ונופש, וסירות בגדלים שונים.

אנחנו עשינו עצירה ראשונה בפאתי העיר פורוס שבה עוגנת המעבורת, פה

אוסף יאכטות מהעצירה הראשונה בפורוס

הנוף בעצירה הראשונה עם הטורבינות שאופייניות לאיזור כולו

ועצירה נוספת פה

בה מצאנו חניה לאורך הכביש, וישבנו על הספסלים הנגישים עד שהשמש התחילה להעיק ועברנו לשבת עוד קצת על גדר האבן הסמוכה.

מראה הרחוב בעצירה השניה בפורוס

החוף בעצירה השניה

התנסות שלי בצילום

חזרנו חזרה לפורוס העיר, וחשבנו לעלות עם הרכב למגדל השעון ולתצפית, אבל הדרך נראתה תלולה מדי וויתרנו

. בטיילת עצמה היה עמוס ולא מצאנו חניה במקומות שבהם רצינו לעצור ולאכול, לכן החלטנו לחזור במעבורת לגאלאטס.

הנוף של פורוס מהמעבורת

בגאלאטס רבים מהמקומות היו סגורים – אולי כי זה היה יום ראשון – אבל בקצה העיירה מצאנו חניה ומסעדה קטנה, אוטנטית ומשפחתי

חזית המסעדה בגאלאטאס - קטנה ואוטנטית

היינו הלקוחות היחידים. ישבנו מול הנוף של פורוס, הים וכלי השייט. חיכינו לא מעט עד שהמנות שלנו הגיעו – סלט, סופלקי וסטייק. יתכן שהדליקו את המנגל במיוחד לכבודינו

.

השירותים דרשו עליה על מדרגה די גבוהה (ואז ירידה ממנה). אבי התגבר בהשגחת ובעזרת הבן הבכור

. הכיסאות עליהם ישבנו מעבר לכביש היו יווניים אותנטיים.  בדיעבד נראה שבשולחן הסמוך לכניסה היו כיסאות קצת יותר נוחים

. ההמתנה האורכה פתחה את תיאבון ואולי בזכות זה האוכל היה טעים במיוחד.

לאחר הארוחה חזרנו למלון באותה הדרך שבה הגענו

. וכך הסתיים עוד יום של טיול – עם קצת אילתורים, לא מעט ספונטניות, יופי של נוף ואוכל טוב.

יוון 2025 - היום השני: פורטו חלי

4.10.2025

 

הנוף ממסעדת מייק

 מכיוון שבמלון אין ארוחות בוקר (רק אפשרות לאכול במסעדה הסמוכה) החלטנו לרדת לעיירה ולאכול שם. בעזרת גוגל מפס איתרנו את המסעדה במלון מייק שנמצא ממש במעגן. מצאנו חניה סמוכה בקלות והלכנו כמאה מטר עד השולחנות שממוקמים בחוץ. בדרך חלפנו על פני עוד שתיים-שלוש מסעדות. 

במייק הישיבה בפנים דורשת עלייה במדרגות, לכן התיישבנו בחוץ, ממש על המים, ונהנינו מהנוף ומהשלווה. גם השירותים במקום לא נגישים ודורשים עליה במספר מדרגות תלולות ללא מעקה. אנחנו פתרנו את זה בכך שעצרנו בחדר המלון לאחר הארוחה.

ארוחת הבוקר במייק היא בסגנון "אכול כפי יכולתך" מבופה, שנמצא בפנים ודורש, שוב, עליה במדרגות. לכן אני והבנים התחלקנו בלהביא לאבי אוכל, בהתאם לבקשותיו. כמו כן, ניתן להזמין, בתוספת תשלום, סלט ו/או חביתה. הבופה אינו נדיב במיוחד. הוא מציע כמה סוגים של גבינות, ירקות, ביצים קשות, בורקסים ועוגות לקינוח בתמורה ל-7 יורו לאדם.

נוסטלגיה במסעדת מייק

אחרי עצירה לשירותים בחדר המלון, המשכנו לפורטו חלי. זו נסיעה של כשעה בדרך מפותלת ותלולה במיוחד, שבה עולים לגובה ואז יורדים בחזרה לגובה פני הים. עבורי ועבור הבן הצעיר – שסובלים מפחד גבהים - זה הרגיש ממש כמו ברכבת הרים, אבל הרווחנו נוף מדהים לים ולהרים, עם עצי זית, טורבינות רוח ענקיות, עיירות נידחות ומספר מסעדות. 

בפורטו חלי, עוד לפני שהספקנו להתמקם, קידמה את פנינו דרמה: בית עלה באש. לא רק עשן –להבות ממש. רכבי ההצלה בדיוק הגיעו למקום והשתלטו על השרפה.

מעבר לכך, עשינו סיבוב קצר עם הרכב לפני שמצאנו בקלות חניה ליד הטיילת. אין שם הרבה מעבר לתצפית על הים והמעגן שבו המון סירות מכל סוג וגודל, כולל יאכטות.

נוף המעגן בפורטו חלי

כמו בכל העיירות בסביבה גם כאן יש שורה של מסעדות לאורך הכביש שמצידו השני מקומות לישיבה בחוץ. בפורטו חלי יש כביש נוסף ואז טיילת. אנחנו התמקמנו על ארבעה כיסאות של בר שכנראה פעיל רק בערב. מישהי מהמקום עברה עם הרכב ורק ביקשה שנחזיר את הכיסאות למקום לפני שנלך וכך עשינו.

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת רוזוס שנמצאת די קרוב. אנחנו נסענו אליה עם הרכב ושוב מצאנו חניה ללא בעיה. יש שלוש מדרגות נמוכות בכניסה, עם מעקות בשני הצדדים. גם השירותים נגישים, צריך רק לשים לב בדרך אליהם - השטיחים כוללים כפלים בכמה מקומות. נהנינו מאד מהאוכל - סופלקי עוף, סלט, דג וקרבונרה - מהאווירה, השירות והנוף לנמל.

עיצוב ואווירה במסעדת רוזוס

בתכנון המקורי חשבתי להמשיך מפורטו חלי לארמיוני, שנמצאת במרחק של כעשרים דקות נסיעה. אבל אחרי האוכל החלטנו לצאת בחזרה למלון באותה הדרך שבה הגענו (אין ממש אפשרות אחרת). בדיעבד, יתכן שהיה כדאי להתחיל מארמיוני, שנמצאת במרחק דומה, אך עושה רושם שהיא מעניינת יותר.

 בערב אכלנו בסטורק , ונהנינו מהנוף - המרשים גם בחושך - מהמוזיקה הרכה ומהאווירה הנעימה.