את הרשומה הזו התחלתי לכתוב בדיוק לפני שנתיים כש-ש. חגג ארבע. הייתי אז בעיצומו של משבר כתיבה בבלוג, ומשום מה לא פירסמתי גם את הרשומה הזו, שנקראת לי כעת ראויה ביותר. החודש מלאו ל-ש. שש, והוא ללא ספק בוגר בהרבה ממה שהיה כשהיה צעיר בשני שליש מגילו כעת. אבל ההתרגשות לקראת ובעת יום ההולדת, בעיצומו של החורף ולעיתים בעיצומה של סערה של ממש - נותרה כשהיתה. לכן אני מרשה לעצמי לפרסם כעת את מה שכתבתי אז עם תיקונים ותוספות מתבקשים.
כשחגגנו שנתיים במתכונת דומה - הוא נהנה מתשומת הלב.
בחגיגות גיל שלוש היה מרוצה במיוחד כשהגיע תורו, הפעם סבתא אפתה את העוגה שהוא אוהב, במיוחד בשבילו, והוא זה שכיבה את הנרות (עם עזרה קלה מאמא), וכל בני הדודים קנו לו מתנות, ציירו ציורים וכתבו ברכות, ואפילו שרו שירים ופצחו בריקודים, והכל כדי לשמח את ילד יום ההולדת - כלומר אותו.
קצת אחר כך התחילו חברים מהגן לחגוג ימי הולדת של גיל ארבע. כי ככה זה כשאתה יליד ינואר: או שנידונת להיות הגדול ביותר בקבוצת הגיל שלך, או - כמו במקרה של ש. - בין הקטנים. מעבר למסיבות יום ההולדת בגן, הזמינו רבים מבני הארבע את כל החברים לחגוג איתם גם אחר הצהריים: במשחקיה או בבית ולעיתים באיזה פארק, עם מפעיל (לרוב מפעילה), פיצה או נקנקיות בלחמניה וטרופית כמובן.
"ומתי יהיה לי כבר יום הולדת?" העלה ש. מהר מאד את השאלה המתבקשת לסדר היום.
ענינו שהוא נולד בחורף. שנחגוג לו בחורף, שיש עוד המון המון זמן עד אז, וקודם יעבור הקיץ, ויהיה חופש מהגן, ואז יתחיל ללכת לגן חדש, ויהיו חגים, ונחגוג לאחיו הגדול יום הולדת, והחורף יגיע וירדו גשמים, ואז ורק אז יהיה ש. סוף סוף בן ארבע ואנחנו נחגוג לו עם עוגה, וחברים והמון מתנות.
ואכן הקיץ נגמר, ו-ש. התחיל לפקוד את גן העירייה הסמוך לבית, וגם שם המשיכו חברים לחגוג את ימי ההולדת, גם בגן וגם אחר הצהריים, בבית.
"אוף!!!" ש. הפך חסר סבלנות ממש "מתי יהיה לי יום הולדת???"
הסברנו שקודם יגיע יום ההולדת של אחיו ואחר כך של הבן דוד ורק אחר כך, בינואר, באמצע החורף הקר והגשום (יש לקוות) יגיע גם יום ההולדת שלו.
ואכן, שבוע אחרי יום ההולדת של בן הדוד ירד הגשם הראשון. ש. שמח מאד: "אני אוהב גשם!" הכריז ודרש לצאת החוצה ולטבול את מגפיו החדשים בשלוליות. "עכשיו יהיה לי יום הולדת!" הכריז. "נכון אבא?" חיפש אישור. "יש גשם, וחורף ולי יש יומולדת בחורף!" לכו תסבירו שעדיין עליו להמתין חודשיים שלמים עד למועד המיוחל.
אבל זה היה זמן טוב להתחיל ולברר על מקומות ומפעילים לימי הולדת, כדי להקדים ולשריין תאריך לפני שיתפס על ידי אחרים. מי היה מאמין שמילדה לא מקובלת אגדל ואצמח להיות אמא של ש. החברותי: ארבע אמהות שונות פנו בבקשה לחלוק איתנו את יום ההולדת והוצאותיו, אחרי וועדת קבלה מיוחדת, בחרנו באחד מהחברים הטובים להיות שותף שווה במסיבה. כשנסגרנו סוף סוף על עצמינו, על מקום ועל מפעילה, יכולנו לבשר לילד שאין לו בכלל מה לדאוג, אמא ואבא כבר סדרו לחגוג לו יום הולדת במשחקיה ביחד עם דן. לו יכל, היה הילד מכין טבלת יאוש עד ליום ההולדת שהוא כל כך מחכה לו וגם מצפה לו. אבל, כאמור, רק עכשיו יחגוג ארבע. מעקב אחרי ימים ושבועות הוא עדיין מעבר לכוחותיו, שהחלו כלים.
שבועיים לפני התאריך הרשמי והחגיגה בגן וכמעט חודש לפני החגיגה במשחקייה הכריז ש.: "כבר אף פעם, אף פעם, לא יהיה לי יום הולדת!" הרגעתי אותו, והסברתי בהגיון שלכל אחד ואחד יש יום הולדת כל שנה, בדיוק פעם בשנה, וגם יום ההולדת שלו יגיע עוד מעט, הוא כבר מחכה ממש מעבר לפינה. "אבל אמא!" מחה "אני מחכה לו מהקיץ, והוא לא בא! כבר חורף, והוא לא בא!"
ואז, יום אחד, פתאום (או לא כל כך פתאום) הוא דווקא כן הגיע ובא: יום ההולדת הרשמי. כלומר, היום הזה בלוח שנה שבו לפני ארבע שנים, סמוך לחצות, על גבול היום הבא ממש, יצא ש. לאוויר העולם. רק שמעבר לעובדה המשמחת הזו, מדובר ביום חול רגיל לחלוטין של אמצע השבוע, עם קימה מזורזת בבוקר, וריצה אל הגן ובית הספר ומקומות העבודה .... "היום יום ההולדת שלי?" תהה ש. באכזבה תוך שהוא משחיל יד בת ארבע בדיוק לשרוול הסווטשרט ומרכיב את משקפיו "והולכים היום לגן?" כדי להמתיק את הגלולה המרה חזרתי הביתה עם ארבעה בלוני הליום ועוד אחד - גדול - לשנה הבאה. "ומה עם כיסא יומולדת?!" תהה ילד היום-הולדת, ועזר לי לקשט את מקומו הקבוע במטבח בבלונים שהבאתי ובכל הסרטים הצבעוניים שמצאנו בבית. בינתיים נאפתה בתנור העוגה למסיבה שתארך למחרת בגן, ובחוץ השתוללה סופה, שכמו היומולדת מתרחשת רק פעם בשנה, אם בכלל, וששיחקה לידינו כדי לקיים במלאו את מה שהבטחנו חודשים ארוכים כל כך: ש. חוגג יומולדת בשיא החורף, כשממש קפוא בחוץ והגשם יורד ללא הפוגה, ושלג מכסה את ירושליים, הרמה ושאר המקומות הגבוהים ....
להמשך החגיגות ...
יום הולדת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה