בנובמבר 95' אחיותיי ואחי היו תלמידים בכיתה י"ב. לאחי היה חבר טוב (ממש-כמעט כאח) שגר בקצה הרחוב שלנו. הוא היה בן למשפחה דתית ולכן למד בישיבה תיכונית סמוכה ולא הלך לבית הספר ביחד עם אחיי. אבל ההיכרות ברחוב והאהבה המשותפת למוזיקה ולנגינה חיברה בינו לבין אחי והפכה לחברות קרובה במיוחד. בשבת "ההיא" שבה נערכה ההפגנה/עצרת בכיכר, שנקראה אז, עדיין, ע"ש מלכי ישראל, אחי שהה בביתו של ד. וכשיצאה השבת הדליק אבי המשפחה את הרדיו כדי להתעדכן אחרי יום שלם של ניתוק, ושמע את אשר התרחש. ובזמן שאחי עשה את הדרך הקצרה שבין שני הבתים הפרטיים - שלהם ושלנו - אבא שלי ואני ישבנו יחד ב"חדר המשפחה" שבקומה השניה שבביתינו וצפינו בטלוויזיה בסרט "רצח מהעבר" של קנת בראנה ואמה תומפסון. זהו סרט מותח במיוחד שתוך כדי צפיה בו הבנתי שכבר ראיתי אותו מתישהו בעבר, אבל למרות שיצא לאקרנים רק שלוש שנים קודם לכן לא הצלחתי להזכר בשום פנים ואופן כיצד הוא מתגלגל (כמה אופייני לי, אפילו אז, בשנות העשרים לחיי ...) ולכן צפיתי בו כאילו אני רואה אותו בפעם הראשונה. ואז, ממש בשיא המתח, נכנס אחי הביתה ובישר מיד, בעודו בקומה התחתונה, ש"ירו ברבין!" ובאותו הרגע נטשנו כמובן את הסרט ועברנו לצפות בחדשות המתפרצות
הייתי אז ממצביעיי מפלגת העבודה, מתומכי הסכמי אוסלו, וזיהיתי עצמי עם מחנה שמעון פרס. בשבוע שקדם הטלתי ספק בנחיצות העצרת למען השלום. תהיתי מה הצורך בהפגנה של הרוב השולט, גם כשהמיעוט מנהל מחאה עקשנית ונוקבת ואף מסיתה. והנה עכשיו נוצלה ההזדמנות לירי בראש הממשלה! לא עבר הרבה זמן ואיתן הבר נראה על מסך הטלוויזיה והקריא מתוך דף את הבשורה הבלתי נתפשת: רבין מת. ראש הממשלה נרצח. ובעודי מדלגת במדרגות הבית אל קומת הקרקע והמטבח - למצוא אוכל שאולי ינחם איכשהו במשהו - התגלגלה במוחי התהייה כמה זמן יקח עד שגם אצלינו תעלה השערה מופרכת של קונספירציה, ממש כמו ברצח הנשיא קנדי ...... י
אחר כך אבא נשאר ער כל הלילה מול מסך הטלוויזיה המרצד. שאר דרי הבית ובכללם אני פרשנו לישון. אני את שנת הלילה שלי חייבת ויהי מה, ורק טיפול בתינוק הזקוק לי קודם לכך - אבל את זה הייתי עתידה לגלות כמה וכמה שנים אחר כך. למחרת הלכנו כל אחד לשיגרת יומו. הלכתי לעבודה אבל אני בספק אם עבדתי באותו היום. וכך גם היה למחרת - יום ההלוייה של יצחק רבין, אלא שבמהלך הבוקר הודיעו לנו שאנחנו משוחררים ללכת הביתה בצהריים כדי לצפות בהלוייה, ולצורך כך קיבלנו בעבודה קוד דיווח מיוחד. וכך התאחדנו שוב, בני המשפחה הגרעינית, בבית, בחדר המשפחה, מול הטלוויזיה, בה שודרה ההלוויה. הנשיא קלינטון חזר בנאומו על המילים בעברית שאמר בליל הרצח "שלום, חבר", ונועה, נכדתו של רבין, נשאה הספד מרגש בשם המשפחה
גם לעצרת שנערכה במוצאי השבת הבאים, לציון הרצח, לא הלכתי. אבל בשעות המוקדמות של בוקר אותה השבת פקדתי את הכיכר. ביחד עם אחותי פסעתי על המדרכה שהיתה עמוסה בנרות ובחלב שנדף מהם, עלינו במדרגות אל הבמה ששימשה בעצרת ותשמש גם בעצרות ובהפגנות העתידות לבוא, ועשינו את הדרך של רבין למטה במדרגות האחוריות המובילות למגרש החניה. דרכו האחרונה
הכיכר לא המתה בשעה המוקדמת ההיא של שבת נובמבר שמשית, אך גם היתה רחוקה מלהיות נטושה. ישארלים רבים ושונים נמשכו אליה ממש כמונו, ומכולם לא אשכח ילד אחד, בגיל גן, שצעד עם אבא שלו ושאל "אבל אבא, איפה רבין?" ואת התשובה של האב איני זוכרת ואולי כלל לא שמעתי אותה כי שקעתי במחשבה שזו כנראה בדיוק השאלה ששאלנו את עצמינו כולנו באותה עת ולא מצאנו לה תשובה
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/6/63/Rabin_Murdered_Yediot.jpg
