בדצמבר 2007, בדיוק לפני שבע שנים, פרסמתי כאן, לראשונה, את הסיפור "פרפרים". ט. היה אז בן שלוש, ש. היה לכל היותר בתכנון ... מאז עברו הרבה מים בנהרות, המוני רשומות נכתבו, בלוגרים חדשים הצטרפו ואחרים נטשו או התגלגלו למקומות אחרים (האם יש מי שהכיר וזוכר, מלבדי, את החתולה בסנדלים, מטוב-ועד-רע, פסיפלורה מלוחה ופאריז במאי? את הר הקסמים, דקה לארבעים ואת סוקי בוודאי יש שזוכרים ...). אתמול הייתי בחגיגת חנוכה בגן של ש. האחרונה שלי בתור אמא לילד בגן. אולי זה מה שגרם לי להזכר בסיפור שכתבתי כשעוד דמיינתי איך זה יהיה להיות אמא, ואיך ארגיש כשאלווה את יוצא חלצי למסיבה בגן. המציאות, ממרומי גיל ארבעים פלוס (פלוס), שונה מהדמיון של בת השלושים וקצת שהייתי. ועדיין, הסיפור, כבודו במקומו מונח, ומי מקוראי שהצטרף בשבע השנים האחרונות ולא יצא לו לקרוא - אולי ישמח לעשות זאת עכשיו, ואני מקווה שיהנה ואולי אפילו יגיב ...
הסיפור, כאמור, נמצא כאן.
הסיפור, כאמור, נמצא כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה