יוון 2025 - היום השביעי: רצוף בעיקר באכזבות עם הפתעה נחמדה לסיום

  

9.10.2025

מוזיאון הספינה אוורוף (צילום מהרשת)

אל היום השביעי יצאנו בכוונה להעניק חוויה מתקנת למתבגר. מסתבר שהתאכזב מנאפפיליון, וציפה ליותר הליכה לאורך החוף. לעומת זאת, האתר הארכיאולוגי באפידברוס – האמפיתיאטרון והמוזיאון – היה מבחינתו שיא הטיול. לכן חיפשתי יעד דומה – מוזיאון מעניין ונגיש, קרוב לים –  ובחרנו במוזיאון הספינה אוורוף בפלירו.

זה מוזיאון צף של ספינה מראשית המאה ה-20, עם הבטחה לתצוגה של החיים על ובתוך האניה. בפועל, התברר שהמוזיאון אמנם מסומן כנגיש, אך ההגעה אליו מורכבת: הוא מרוחק מהחניה ודורש עליה במדרגות (או כך לפחות הסבירו לנו בכניסה). האטרקציה האמיתית נרשמה בדרך אליו, שהמתבגר ואני עשינו, בזמן שהבכור ואבי חיכו לנו ברכב: כלי שיט ענק מימדים שעגן בסמוך, לשם עבודות שיפוץ.

לבסוף החלטנו לוותר על הביקור במוזיאון, והמשכנו לנסוע לאורך הטיילת של פליסבוס.

ובעיקר התרשמנו מהקושי למצוא חניה, עליו התגברנו רק כשהגענו לקצה הטיילת – פה:

שם יכולנו להחנות ולצאת מהאוטו. קודם כל לשירותים שהיו נגישים (שירותי הנשים, לעומת זאת, היו נעולים). ואז ערכנו סיור קצר במקום – יאכטות רבות שעוגנות ושלט שאוסר על הצילום. היה נחמד בתור חילוץ עצמות, אבל האמת היא שבשלב הזה כבר שבענו ממעגנים ויאכטות.

המתבגר ביקש לטייל בפארק, שלא היה בנמצא באותה הנקודה. לכן חזרנו לאיזור המוזיאון וחנינו בסופו של דבר בחניה בתשלום (שעולה יורואים בודדים). יצאנו כולם מהרכב. המתבגר ואני הלכנו לסיור מקדים בעוד הבכור ואבי משתרכים מאחור. מהר מאד הבנו שהחניה רחוקה מהפארק וגם המסעדות די רחוקות. מה שגרם לנו להתקפל שוב די מהר, ולצאת לדרך חזרה לאיזור המלון.

התכוונו לאכול צהריים במסעדה שאיתרתי מבעוד מועד:

LE BEBE BONI BISTROT

אבל מציאת חניה התגלתה שוב כמשימה בלתי אפשרית. אז אלתרנו ובחרנו את המקום הבא:

Stis Elies Canteen

 (צילום מהרשת) Stis Elies Canteen

כאן חיכתה לנו ההפתעה של היום: מסעדה מקומית, פשוטה ואותנטית, עם חניה בשפע ונגישה מספיק עבורינו, כולל השירותים. (אם כי לא נגיש לכיסאות גלגלים – החניה על שטח לא סלול והכניסה לשירותים, כמו גם התא עצמו, די צפופים.)

המקום היה מלא בעיקר בחבורות, והאווירה היתה בהתאם. עלה לנו כ 16 יורו לכל אחד. על המנות הראשונות ויתרנו ולמנות העיקריות לקח זמן להגיע – כמיטב המסורת היוונית שאליה כבר התרגלנו. בסוף הארוחה כולם זוכים לקינוח של ארטיקון שוקולד מצופה, על חשבון הבית. חוויית הארוחה כולה היתה תיקון ליום אחרון די מאכזב, שאפילו תמונות אין לי ממנו (ולכן התמונות כאן הן מהרשת).

את ארוחת הערב האחרונה ביוון אכלנו בחדר, והתחלנו באריזות לקראת הטיסה בבוקר המחרת.