מישהו יכול להסביר לי מה הקטע עם חורף 2014-2015? הוא התחיל די מוקדם ודי בעוז, אבל אז נראה שהתחרט ממש בשיא. השיא היה כמובן שבוע שלם של גשם בעוצמה מתונה, מתוזמן היטב עם הביקור בארץ של שלושת הניו-יורקרים האהובים עלינו, שבנו תילי תילים על להפשיר בארץ מהקור שכבר שורר בצפון אמריקה, לבלות בחוץ, בשמש, בפארקים ועל חוף הים, כפי שאי אפשר לעשות עכשיו בביתם-הרחוק-מהבית. מרפי, כהרגלו, החליט לעבוד שעות נוספות, ולהראות לכולנו מה זה לתכנן תוכניות: אז מה עושים עם ילדון חמודון בן שלוש, נבון ודו-לשוני, כשאי אפשר לצאת החוצה כי קר ורטוב? אימו - הלוא היא אחותי - תלשה שערותיה, והרגישה ממש בבית, לא רק כי כאן תמיד יהיה ביתה ולא משנה כמה תתארך שהותה ביבשת המוזהבת, אלא כי גם בניו יורק היציאה לבילוי בחוץ הינה בלתי אפשרית בתקופה זו של השנה, והיא מטפסת ביחד עם הילדון על הקירות הסוגרים על שניהם. "בפעם הבאה אני באה רק בקיץ!" הכריזה, רק כדי לצפות בעיניים כלות במזג האוויר הצפוי בשבוע שבו כבר לא תהיה הארץ: עשרים מעלות פלוס פלוס, בצהריים בצל! "אז תאריכו בעוד שבוע!" הצעתי לרקום מזימה כנגד מרפי, ודחות את הקץ. פרידות זה מדכא, וגם לא מתרגלים אליהן, מסתבר. הפרידה הספצפית היתה בלתי נמנעת ונערכה במועדה כמתוכנן ...
אני יודעת שעל מרפי אי אפשר להערים. אם הניו יורקרים היו נשארים - מזג האוויר היפיפה והמושלם של השבוע האחרון בטח היה מתקלקל איכשהו. אבל הם נסעו ואני מצאתי סוף-סוף זמן לעשות חורף-קיץ בארון של א. בנזוגי שיחיה ושלי. אצל הילדים השלמתי את המשימה הרבה קודם, כמובן, אבל בחדר הארונות שלנו שלט עד סוף השבוע האחרון כאוס מוחלט, של סוודרים על גבי חולצות דקות-וארוכות (הידועות בכינויין "חולצות מעבר") על גבי חולצות בעלות שרוולים קצרים וגופיות. חוקר מזג האוויר יכל לשרטט עקומה מדוייקת של התנודות בטמפרטורה בשבועות האחרונים, על פי מיקומם היחסי של הבגדים השונים בערמות הדחוסות באופן בלתי אפשרי בין זוגות של מדפים. אז עשיתי סדר כהלכתו: כולל טיפוס על סולם, ריקון המדפים כולם, ניקוי המטלית לחה ומיפוי ופינוי של מה שלא נלבש בשנתיים האחרונות ולכן, מן הסתם, לא ילבש גם בעתיד. לרגע האמנתי שאני מסוגלת להיות בלאבוסטה אמיתית, וכמובן שלא שכחתי להשאיר כמה חולצות קצרות (ואהובות) בהשג יד, עבור כל אחד מארבעת דיירי הבית, כנגד המרפי הנ"ל, אתם יודעים.
אבל מרפי ממש לא התרגש, והחליט שאם עכשיו לא קיץ, אז לפחות שיהיה אביב, והשאיר אותי תוהה לשם מה התאמצתי כל כך, שלא לדבר על ריצת האמוק שרצתי להוציא כספים בהאנגר על בגדי חורף לשני הבנים, כי לפני שבוע עוד היה כאן ממש קר ונתקענו בלי מספיק פוטרים חמים ועם מעילים קצרים למידותיהם של הילדים הגדלים. מישהו זוכר עכשיו שממש קפאנו מקור? שהפעלנו מזגן על חימום? שנצמדנו חזק לפוך? א. רמז שהוא רוצה בחזרה את שמיכת המעבר שלו. הבהרתי לו שאין מצב, היא כבר כובסה ואופסנה גבוה למעלה, אבל האמת היא שרק המחשבה על המעילים החמים עושה לי רע.
אז זהו? היה חורף ונגמר, אני תוהה בעודי מסתכלת על הסוודרים העבים במקומם המכובד והנגיש, במרכז הארון, לא נזדקק להם יותר השנה? כדאי לעשות אולי קיץ-חורף ולהחזיר את מצב הארון לקדמותו? הייתכן שחורף 2014/5 החליט להתאים את עצמו לקיץ שקדם לו, שבחסות החמאס והטילים לא ממש היה קיץ: לא מספיק הלכנו לים ולבריכה, לא בלב שלם ושקט בילינו בחוץ, בפארקים ובגינה השכונתית. זה לא ממש היה קיץ, אולי קייצון, אבל כולי תקווה שהחורף לא יתגלה כחורפון, על אף שכבר הוריד כמות גשמים מכובדת, הלוואי וההתחממות היא רק לצורך הקררות נוספת - עם כל אהבתי לקיץ, חורף צריך להיות פה! ויש תקווה קטנה: שלישי אמור להיות שוב גשום!
קיץ אינדיאני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה