עומדת בתור באופן עצמוני

לא, זו ממש לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בתופעה הזו: בלב הסופר ההומה מקונים בבוקר יום שישי, עומדת בתור אחת העגלות לגמרי לבדה, לגמרי בעצמה. עגלה מלאה עד חציה בכל טוב הדרוש למשפחה בעלת גודל ממוצע, מחכה בסבלנות, ולא נדחפת, אחרי אישה מטופחת בגיל העמידה ולפני זוג עם פעוט שיושב במושב המיוחד של עגלה אחרת. כבר יצא לי לראות עגלות חכמות שכאלה, שמחכות בתור באופן עצמוני - לא פעם, לא פעמיים, ואפילו לא שלוש (וגם לא ארבע וחמש, אבל למה לייגע?) ובכל פעם כזו, אני תוהה מחדש על התופעה המופלאה: נתחיל מזה שאם העגלה הגיעה עד הלום, היא היתה חייבת, קודם כל, להשתחרר בדרך כלשהי מטור העגלות שאליו בטח היתה קשורה מלכתחילה. אני מתארת אותה עומדת שם, מחוצה בין שתיים מאחיותיה, לחוצה עד כדי קושי בנשימה, עוקבת אחרי הקונים הרבים של סוף השבוע, שמחלצים עגלה אחת אחרי השניה, והיא סופרת ומחשבת את קיצה לאחור: עוד שבע עגלות יגיע תורי, עוד שש, חמש, ... שיט, מחזירים אחת לטור, עכשיו זה חזר להיות עוד שש ... עוד שבע ... באמצע הבוקר שחררו סופסוף את החברה שלה שעמדה לפניה, ושקצת הסריחה, בנוסף לכל צרות, כי מישהו השאיר בתוכה שאריות של תפוח אכוּל שהתחיל להרקב. עכשיו אפשר לנשום קצת יותר בקלות, ורק מטבע קטן של חמישה ש"ח עומד בינה לבין חופש מוחלט! האם היא משנוררת אותו כקבצנית מעוברי אורח, או שאולי היא מחכה לקונה תמים שישלשל מטבע לחור שלה, ואז, בדיוק אחרי שיחלץ אותה מתוך אחותה העומדת אחריה, היא תברח ממנו, לסיבוב משלה בסופר, שיסתיים בעמידה בתור של הקופה הסמוכה לזו המהירה?

ועוד תהיה: איך עגלה משוחררת שכזו בוחרת לה קופה - האם גם היא מנסה לחשב היכן ילך לה הכי מהר, ע"פ אורכו של התור, היעילות שמפגינה הקופאית, וזהותם של העומדים בתור (עם עדיפות לזוגות שמחלקים ביניהם את העבודה: אחד מעמיס על המסוע, והשני (או השניה) אורז את המצרכים בתוך שקיות הניילון וממשיך בכך כשהראשון עוסק בתשלום החשבון). האם היא בעלת ניסיון מספיק כדי לדעת שכל החישובים האלה הם למעשה מיותרים, כי מרפי עובד גם בימי שישי בבוקר והוא תמיד, אבל תמיד, מנצח?

דקות ארוכות אני תוהה על העגלה העצמאית - לפחות ככה עובר קצת-יותר-מהר הזמן שאני מבזבזת על התור. שוב אני מוכיחה את עצמי שמי שלא טורח לערוך את כל הקניות ולא לשכוח דבר ביום חמישי, יעמוד בתורים האין סופיים ביום שישי, ומעסיקה את עצמי בלהגניב מבטים לתכולה של עגלות הקונים האחרים וגם אל הקונים ממש, ואפילו מצותתת לשיחותיהם (במידה והן מתנהלות בשפה שאותה אני מבינה). בינתיים מסתבר שהעגלה העצמאית לא באמת שונה מאילו שפגשתי בעבר, כי הנה התור בכל זאת מראה סמנים שהוא זז קצת, הגברת המטופחת מתקדמת ונוצר פער בינה לבין העגלה המעניינת. הזוג הצעיר שאחריה נבוך - לפחות הצלע הנשית שלו, כי הבחור מעיף מבטים חטופים סביב, ומחליט לנסות לעקוף אותה, אבל אישתו שולחת יד תקיפה ועוצרת בעדו. לא יפה לנצל חולשות של אחרים, והיא דוחפת קלות את העגלה המשוחררת כדי לעזור לה לשמור על מקומה, ואז מקדמת את עגלתה שלה. ועוד קצת אחר כך מגיע גבר מבוגר, כזה שיכול להיות סבא לילדים שלי, ובידיו שתי תבניות ביצים, חמאה ומרגרינה שהוא מניח בתוך העגלה שעוררה את סקרנותי. מי אמר שכבר אין אנשים טובים באמצע הדרך? הנה, הוא עוזר לעגלה מסכנה לערוך קניות! הרי אין לה ידיים, וגם אם היא מסוגלת להתגלגל בין המדפים והטורים, לא תוכל להעמיס דבר על עצמה בעצמה.

בסוף אותו צדיק עזר לה גם עם התשלום. הוא אפילו וידא שלא מרמים אותה, ושתקבל את כל ההטבות שמגיעות ע"פ המבצעים: הקופאית טענה שאחד פלוס אחד זה רק על מוצרי הכביסה, ושנוזל לריצפה לא נכלל בדיל, אבל הוא התעקש ואילץ אותה לקרוא לאחראית, ובכלל לא היה אכפת לו שהוא מעכב את כל התור. האחראית חזרה על דברי הקופאית, ואחרי דין ודברים לא קצר, הבין הסבא הצדיק שזה לא ילך ודרש שיבטלו לו (כלומר, לעגלה) את הנוזל לריצפה, אבל המפתח הדרוש כדי לבצע ביטול לא היה בידי האחראית, והלכו לחפש אותו, ורק כשחזרו אפשר היה להמשיך לערוך את החשבון.

הוא הגדיל לעשות והקשיב בסבלנות לכל המבצעים שהציעה הקופאית בסוף החשבון, אולי אחד יתאים לצרכים ולכיס של גב' עגלת הקניות. אבל היא לא השמיעה קול, ולכן לא נותר היה אלא לפרש זאת כסרוב לכל הרשימה הארוכה.  ובסוף-בסוף, הוא אפילו שילם בשבילה, מה שגרם לי לתהות אם אולי מדובר כאן ברקע רומנטי ממש, שצריך להטריד את אשתו. הוא שילם בתלושים, ואז סיים לארוז הכל בניילונים, כמו שצריך, וכשפנה ללכת, עצרה אותו הקופאית ובישרה שאחרי שממשה את כל התלושים שהגיש לה, עדיין חסרים מאה ועשרים ושלושה ש"ח ותשעים ותשע אגורות. האדון הרים את משקפיו מעל עיניו וסקר למשך שניות ארוכות את החשבון הסופי שהגישה לידיו, כלא מאמין - כנראה שהעגלה עלתה לו הרבה מעבר למה שציפה (ובאותו שלב זה דווקא שימח אותי: אולי זה ילמד אותו לקח והוא יפסיק לעשות טובות לעגלות ולעכב תורים שלמים בלי להניד עפעף?!). בתנועה איטית במיוחד הוא מצא את הארנק בכיס האחורי ולאחר חיפוש מקיף שלף כרטיס אשראי כדי לשלם את היתרה, ובא לציון, ולתור של קופה מספר שמונה, גואל!

עצמאית בשטח