תארו לכם דבר כזה: ראש צוות מכנס את עובדיו השכם
בבוקר (במונחים של הייטק – כלומר ב-9:00). קובע להם יעדים ליום הקרוב, מבהיר שעל
כולם לעבוד יחד לאורך היום, מכריז על שעה להפסקת צהריים, ואז מוסיף כבדרך אגב: הוא
ועוד אחד מחברי הצוות יעדרו לשעתיים, החל מהשעה 10:00 לרגל יום הגבר הבינלאומי. באותו
הזמן, שאר הצוות – שהוא על טהרת המין הנשי – יישאר לעבוד, כי כך החליטה החטיבה
לציין את יום הגבר: בהופעה לגברים בלבד, כשהמופיע לפניהם הוא עצמו גבר, כמובן.
כך היה וכך קרה ביום האישה הבינלאומי לפני שנים
אחדות: ראשת הצוות שלי ואני נפרדנו משאר חברי הצוות – שאתרע מזלם להיוולד גברים –
והלכנו לצפות במופע לכבוד יום האישה. את הכינוס פתחה מנהלת כוח האדם והודתה בכנות
שציון יום מיוחד לנשים תמיד נראה לה מיותר. עם זאת, נראה שזה לא מנע ממנה לנצל את
התקציב המיוחד שהקצה האירגון כדי להזמין אושיית תרבות לבוא ולהופיע בפני נשות
החברה. זו חוויה מיוחדת לשבת באודיטוריום שבו השתתפתי לא פעם בכינוסים והרצאות,
והוא (כמעט) מלא אך ורק בנשים. כמה עשרות מהן. לא זכור לי מתי יצא לי להיות חלק
מפורום רחב כל כך המורכב מטהרת נשים. על הבמה, גם השחקנית הודתה שהיא מרשה לעצמה
להשתחרר ולומר דברים ש(גבר) זר לא יבין.
כעבור שעתיים, בדרכינו חזרה אל השגרה ואל העבודה,
לא יכולתי שלא ללחוש על אוזנה של ראשת הצוות שזה מזכיר לי מאמר שקראתי רק שבועיים
קודם לכן, על מפגש באתר מיטאפס(*): יוגה ללבנים בלבד. בעקבות כך התעוררה סערה. רבים
ממשתמשי האתר מחו על הגזענות הבוטה, והנהלת מיטאפס פנתה למארגנת בבקשה תקיפה להסיר
את המודעה. אלא שאז הסתבר שמדובר בפרובוקציה מכוונת: היוזמת ביקשה להעלות לדיון
תופעה הפוכה שהולכת ומתרחבת – מרחבים ואירועים שמוגדרים מראש לשחורים בלבד. מבחינתה,
יש לגנות כל כינוס שמתבסס על צבע עור, מוצא או כל תכונה חיצונית אחרת שאינה קשורה
ישירות לעניין המשותף שסביבו אנשים מבקשים להתכנס.
והאמת היא שגם הכינוס הנשי במקום העבודה שלי
הרגיש מוזר ועורר בי רגשות אמביוולנטיים, שקיימים בי ממילא בכל הנוגע לימים
המיוחדים האלה בשנה עבור ילדים בסיכון, נכים, חולי סרטן ודומיהם. הכוונה היא טובה
– להעלות את המודעות – אבל לא מספיקה. יום אחד בשנה לא יכול לעשות את ההבדל, וגם
לא תלונות רמות על אפליה, מכשולים וחסמים.
אם כבר לציין את יום האישה באירגון, היה עדיף,
בעיניי, לקיים הרצאה או דיון באתגרים המיוחדים שרבות מהנשים חוות – בשוק העבודה
בכלל, ובהייטק בפרט. משהו שמזמין את כולם – נשים וגברים – להתכנס יחד ולחשוב.
כי שינוי לא קורה ביום אחד – אפילו אם הוא יום מיוחד.
אלא מגיע בדרך כלל מעבודה סיזיפית, יומיומית, של אנשים
המסרבים להיכנע לנסיבות, ומצליחים – בהדרגה – לשנות את המציאות ואת "דעת הקהל".
הנה הלינק למאמר המקורי על מפגש היוגה לנשים לבנות
בלבד:
https://patbrownprofiling.blogspot.com/2019/02/white-women-yoga-meetup-racism-and.html
*Meetups
אני ממש מסכים אתך. לפני כמה שנים כתבתי סיפור (בדוי אבל לא לגמרי דמיוני) על ארגון בו חוגגים את יום האישה ביום כיף לעובדות עם סדנאות על איפור ואופנה והופעה של אייל גולן... השנה דווקא ערכו בחברה שלי הרצאה פתוחה לכולם שעסקה בחוסר השוויון בעבודה בין גברים ונשים וכלים לחיזוק המעמד בעבודה (למעשה גם לגברים ולא רק לנשים)
השבמחק