ניו יורק
בזמן שבין הלוואין לחג המולד. יום ראשון ומזג האוויר נוח. כמה ימים קודם לכן הגיעו
מישראל שתי אחיות ואח, לביקור אצל האחות השלישית, המתגוררת עם משפחתה במנהטן. לקראת
הצהריים השאירה את בניה תחת השגחת בעלה, וארבעת האחים יצאו לארוחת צהריים ולשוטטות
בסנטרל פארק.
הפארק
המה ממקומיים ומתיירים, אך לא היה עמוס מדי. המדשאות הרחבות הבהיקו בירוק וכך גם העצים.
עצים אחרים עמדו בשלכת: עלים באדום, צהוב וגוונים שונים של חום נעו לאיטם במשבי הרוח
הקלילים, על גבי הענפים וגם על הדשא והשבילים. אמנים תפסו פינות שונות וניגנו בכלי
מיתר ונשיפה ואפילו מישהו עם אקורדיון. צלילי מוזיקת ג׳ז, קאנטרי ופופ עלו מכל עבר.
היו מי שניגנו לבד, אחרים בקבוצות קטנות ומתואמות היטב. כולם הציבו במקום בולט כלים
לאיסוף הטיפים. עצרנו להקשיב ללהקה אחת או שתיים. על פני אחרות פשוט חלפנו, כשהמוזיקה
החיה מלווה אותנו ברחבי הפארק.
ופתאום
- שלווה גדולה ירדה עלי. המראות, הצלילים והקולות נקלטו בחושיי חדים ועזים במיוחד.
הרגשתי חלק מההתרחשות וגם שההתרחשות היא חלק ממני. ללא כל מחוייבות או דאגה, נהנתי
מהמקום ומהזמן, בידיעה שאני נמצאת בדיוק במקום הנכון לי, עטופה בנוכחות של אחיותיי
ואחי.
מה היה
שם, באותם רגעים קסומים - תהיתי כבר אז, בזמן אמת. הרי זו לא היתה הפעם הראשונה
שבה טיילתי באותם המקומות עם אחיי. אולי היה זה הזמן - אחר צהריים עצל של סוף השבוע,
שבו אין לאן למהר. העובדה ששוטטנו חופשיים מדאגה לילדינו הקטנים. ואפשר שזו בכלל הייתה
הסנגריה ששתיתי במהלך ארוחת הצהריים, על בטן לא הכי מלאה וגוף שלא מורגל באלכוהול.
בדיעבד,
כל זה התרחש בעיתוי לא טריוויאלי. לארצות הברית המריאנו בלילה שאחרי יום הבחירות לכנסת
בישראל. לתוצאות האמת הראשונות נחשפנו במהלך עצירת הביניים באירופה, וחשך עלינו עולמינו.
אחותי היתה נסערת במיוחד, בעוד שאני התעקשתי להתעלם מהמציאות שהלכה וסגרה עלינו.
ביקשתי להניח לזה, לפחות כל עוד אנחנו בחופשה, רחוקים מהבית. לא בטוח שהצלחתי. כבר
במהלך השהייה בניו יורק מצאתי את עצמי קוראת על דמוקרטיה, חולשותיה ואתגריה. החששות,
אז, היו עדיין מעורפלים. עוד לא תיארנו לעצמינו את מה שעתיד לבוא. אבל לרגע אחד קטן,
בסנטרל פארק, הצלחתי להשתחרר מכל הדאגות ופשוט להיות, לנשום ולחוות.
כשחזרתי לארץ, לשיגרה, ניסיתי כמה פעמים לשתות סנגריה כדי לשחזר את ההרגשה. זה רק עשה לי סחרחורת וכאבי ראש, אם הזיז בכלל. ובכל זאת, פעמיים הצלחתי לחוות זאת שוב. פעם אחת במהלך טיול עם בנזוגי לבריכות האקולוגיות בישוב שלנו, שמוכרות לי היטב. אבל איכשהו, כשביקרנו בהן במהלך סופ״ש ארוך של חג, הכל הרגיש אחרת. שלווה גדולה ירדה עלי כבר כשיצאנו מהמכונית, פוסעים ברחוב המוכר, שבו אני עוברת באופן קבוע בהליכות הבוקר שלי. עבור בעלי, לעומת זאת, זה היה הביקור בראשון בבריכות.
התיישבנו על ספסל. צמודים זו לזה. מול המים, הצמחיה והדגים
ששחו בנחת. מסביב, תושבי הבניינים הסמוכים, עסקו בשלהם: הליכה, השגחה על הילדים
הקטנים, בילוי זוגי או משפחתי או חזרה איטית מבית הכנסת. מישהו עצר לידינו, חייך
והעיר שנחמד לראות את שנינו ככה, יושבים קרוב ונהנים מהרגע. ואנחנו כבר מזמן לא
זוג צעיר, אבל היינו ממש בטוב והיה כנראה קשה לפספס את זה. ואז, בלי שום התראה,
הפכנו עדים לסרט של נשיונאל ג'אוגרפיק בשידור חי: ציפור שלתה דג מהמים ואחזה בו
במקורה. זה היה דג ארוך יותר מגובהה של הציפור! וכך עמדה דקות ארוכות עד שמצאה את
הזווית הנכונה ובלעה אותו במורד גרונה. ולא נודע כי בא אל קירבה. רגע שיא שהספקתי
להסריט במצלמת הטלפון.
הפעם השנייה
שבה הצלחתי לחוות שוב את הקסם, היתה לפני חודשים אחדים, גם אז עם בן הזוג. בערב האחרון
של החופשה שלנו באוסטריה, ישבנו לאכול בחוץ, מול האגם, ממש לפני השקיעה. מזג האוויר
היה נעים ומסביבנו נשמעה המיית הסועדים בשולחנות האחרים. התענגנו על האוכל הטעים ועל
כוס יין טוב – שאותו עזר לנו המלצר לבחור. הבחירה היתה מוצלחת במיוחד, כנראה בזכות
ההיכרות איתנו, שהלכה ונבנתה במהלך אותו השבוע. שוב נדמה היה שהכל מתחבר בדיוק במידה
הנכונה. ״חייבים לצלם! ולהסריט!״ קבע בנהזוג, שחש ממש כמוני שאלה רגעים שחייבים להנציח,
לשאוף עמוק לתוך הריאות ולקחת כצידה לדרך שאינה תמיד קלה. ואני לחשתי לו בחזרה שאני
לא מאמינה שכל זה אמיתי ושאלה החיים שלי. מסתבר שעם כל הקושי והמועקה שמלווים אותנו
כבר יותר מדי זמן, עדיין אפשר לזכות גם בכמה רגעים של שלווה ונחת.
אין ממש
מתכון לזימון התחושה הזאת – ה"טרנקוויליטי" באנגלית. היא חמקמקה, ומגיעה
דווקא כשלא מצפים לה. אולי כל מה שאפשר לעשות הוא לפנות לה מקום: לקחת פסק זמן - ולו
הקצר ביותר – להיות בסביבה נעימה, לאפשר לחושים להתעורר ולהיות בנוכחות קרובה ושקטה
של אהובים. ואז אולי היא תבוא, בלי שממש הזמנו אותה.
בונוס: הסרטון של הציפור בולעת את הדג (רצח בשישי בערב ...)
